הרב ברוך קהת

פרשת ויצא

הרב ברוך קהת

פרשת ויצא כולה היא פרשה אחת ארוכה (שאין הרצף שלה מופסק על ידי פרשה פתוחה או סתומה) שסיומה כעין פתיחתה – בפתיחה יעקב פוגע במקום שבו מתגלים אליו מלאכי אלוהים, ובעקבות זאת קורא יעקב למקום בשם (כ"ח, יט), ובסיומה פוגעים בו מלאכי אלוהים, ובעקבות זאת הוא קורא למקום בשם (ל"ב, א-ב). בסוף פרשת תולדות הצטווה יעקב ללכת אל לבן דודו משתי סיבות. רבקה אמו ציוותה עליו לברוח לשם מפני אחיו הזומם להורגו (כ"ז, מב-מה), ויצחק ציוה אותו ללכת לשם כדי לקחת אישה מבנות לבן (כ"ח, א-ה). יציאתו לחרן כדי לקיים את מצות אביו תוארה כבר בסוף פרשת תולדות במסגרת התיאור של תגובת עשו שבעקבות זאת לקחת את בת ישמעאל לאישה (ו-ט). בפרשת ויצא יציאת יעקב לחרן מתוארת שוב כשבולט בה יותר הצד של הבריחה מעשיו, ולכן הוא נדרש להבטחת ה' שישמרנו ועל כך הוא גם נודר את נדרו (כ-כב). כך גם מפורש בפרשת וישלח: וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו (ל"ה, ז). לאורך הפרשה ישנן התייחסויות לשתי מטרות הליכתו לחרן. הבריחה רמוזה בספרו ללבן את "כל הדברים האלה" (כ"ט, יג), וכן בביטוי "כימים אחדים" (שם, כ) שנאמרו לו על ידי אימו כשציוותה עליו לברוח מאחיו (כ"ז, מד). לקיחת יעקב את בנות לבן לנשים מתוארת כמובן בהרחבה בהמשך.

לאורך תיאור שהותו של יעקב בבית לבן מתוארות תלאותיו הרבות והצורך שלו להתמודד עם רמאותו והערמותיו של לבן. (כבר במפגש הראשון של יעקב עם אנשי חרן הוא יכול היה להיווכח שאפילו הם אינם נותנים אמון זה בזה, וכדי לשאוב מים מהבאר, נדרשים כל העדרים לבוא כדי לגלול יחדיו את האבן מהבאר (כ"ט, ב-ח)). לבן שהבין היטב את מצבו של יעקב הנרדף על ידי אחיו, ניצל זאת כדי להשתמש בו ככוח עבודה זול.

 

בעקבות ערמתו של לבן נאלץ יעקב לשאת את שתי בנותיו (בהפרש של שבוע ימים), והוא נאלץ להתמודד עם שתי אחיות הצרות זו לזו. לידת בני יעקב מתוארת על הרקע של המאבקים הגלויים והסמויים בין נשותיו לאה ורחל על אהבת יעקב (כ"ט, לא – ל', כד). התערבות ה' בפתיחת רחמה של לאה קשורה בכך, נתינת השפחות ליעקב כדי שיבנו מהן נובעת מכך, ושמות הבנים הנולדים לארבעת הנשים מבטאים זאת. לאחר שיעקב ממלא את התחייבותו לעבוד את לבן ארבעה עשר שנים, לבן עושה הכל כדי לא להפסיד את ההצלחות שהסבה לו עבודתו של יעקב. כדי לשכנע את יעקב הוא מציע לו שיבחר את משכורתו בעצמו, אך כפי שמתברר בהמשך הוא משנה ומחליף את משכורתו פעמים רבות, ורק פקחותו של יעקב ועזר ה' שעימו שומרים על יעקב ורכושו (כה-מג).

אחרי שש שנות עבודה יעקב מחליט לחזור אל בית אביו, ושני מניעים להחלטתו מתוארים בכתוב. הוא רואה את התנכרות של לבן ובניו כלפיו, כשהם מאשימים אותו בגזילת רכוש אביהם (ל"א, א-ב). כמו כן ה' מתגלה אליו ומורה לו לשוב לארץ מולדתו (ג). יעקב לא עושה כן על דעת עצמו אלא הוא משתף את רחל ולאה בהחלטה זו, ובתשובתן מתברר שאף הן מרגישות כיעקב מרומות ומנוצלות על ידי לבן אביהן (ד-טז).

 

לאור היכרותו של יעקב את לבן ברור לו שביצוע החלטתם דורש בריחה בחשאי, וכך הוא אכן עושה. רחל כשותפה למהלך, מחליטה לגנוב את התרפים של אביה, כנראה כדי למנוע ממנו לנחש בהם לבירור התעלומה לאן נעלם יעקב עם בנותיו (יז-כא). מעשה זה גורר אחריו חיפוש משפיל של לבן והרודפים שעימו, באוהלי יעקב וכליו, דבר המוביל להתפרצות הכעס שהצטבר בלבו של יעקב לאורך השנים כנגד לבן והתנכלויותיו (כו-מב). במסגרת טענותיו כנגד לבן מדגיש יעקב שרק הליווי שליוה אותו ה' כהבטחתו בתחילת הפרשה, מנע מלבן לשלח אותו ריקם כפי שהיה בבואו לביתו. אחרי חילופי ההאשמות ההדדיות הרוחות נרגעות, והם נפרדים זה מזה בשבועות הדדיות, ונפתח הפתח בפני יעקב לשוב לארצו (מג-נה). אלא שעתה אימתו של עשו חוזרת ועולה, ונדרשים שוב המלאכים להתגלות לו כדי לחזק את אמונתו בהגנת ה' עליו (ל"ב, א-ב). בתחילת הפרשה קרא יעקב את שם המקום שבו ישן 'בית אל' על שם התגלות המלאכים, ובסופה הוא קורא את שם המקום שבו התגלה לו מחנה המלאכים – 'מחנים'.