הרב ברוך קהת

פרשת וישלח

הרב ברוך קהת

בתחילת הפרשה הקודמת תיארה התורה כיצד ברח יעקב במצוות אמו מאימת עשו אחיו ומצא מקלט בבית לבן דודו (כ"ח, י – כ"ט, יד). בחלקה השני של הפרשה ציווהו ה' לשוב אל ארצו כדי לקיים את הנדר שנדר בבית-אל בעת בריחתו (ל"א, ג). צו ה' מלווה בהבטחה שה' יהיה עימו, הבטחה שחשיבות רבה לה בעת שהוא חוזר אל המקום שבו אורבת לו הסכנה מעשו. יעקב גם יודע שהוא זוכה לליווי של מלאכים שעל שמם הוא קרא למקום בו הוא נמצא לאחר הפרידה מלבן – 'מחנים' (ל"ב, א-ב). אך למרות ההבטחה של הקב"ה וליווי מלאכי ה', כשיעקב שומע על עשו המתקרב בליווי גדודיו הוא מלא חששות ומכין את עצמו לגרוע מכל (ג-כא). הוא מחלק את מחנהו לשני מחנות, ובכך נותן משמעות חדשה לשם מקומו 'מחנים'. כמו כן הוא מתפלל לישועה ומזכיר בתפילתו את הבטחת ה' שיהיה עימו, והוא שולח מנחה לעשו מעדריו המרובים שיש חשש שעשו יראה בהם קיום ברכת אביו שלקח ממנו יעקב.

 

לצד ההכנות הללו למפגש המאיים מתרחש בלילה דבר שלו לא ציפה יעקב. לפתע מופיע 'שרו של עשו' ונאבק עימו עד עלות השחר (כד-לב). בעקבות נצחונו של יעקב על המלאך, הוא זוכה לברכתו ולקריאתו בשם 'ישראל', ובכך סרה טענת עשו כנגדו – "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים" (כ"ז, לו). בעקבות המאבק עם המלאך משתנה האווירה של הסיפור, המתח והחשש המלווה את חלקו הראשון, מפנה את מקומו לתיאור המפגש עם עשו באווירה של פיוס והשלמה (ל"ג, א-טו). בסוף הסיפור מתחלף המחנה הארעי בבית עבור יעקב ובסוכות למקנהו, ויעקב יודע שבכך נסגר מעגל הבריחה שלו שנמשך עשרים שנה (יז). אך הסיום של הסיפור הוא רק אחרי כניסתו לארץ. בשכם (המקום הראשון שמוזכר בתיאור כניסתו של יעקב לארץ בדומה לכניסתו של אברהם) הוא בונה מזבח לה' (גם זאת בדומה לאברהם), וקורא לו על שם השינוי בשמו שהתרחש במפגש עם המלאך – "אל אלוהי ישראל" (יח-כ).

 

הליכת יעקב לבית לבן נעשתה לשתי מטרות – א. הבריחה מעשו כמצוות אמו. ב. לשאת אישה מבנות לבן כמצוות הוריו, שבנות הארץ היו רעות בעיניהם. מיד לאחר שנפתרה הבעיה הראשונה – האיום של עשו, נאלצת משפחתו של יעקב להתמודד כנגד האיום השני של חיתון עם בנות הארץ (ל"ד). אונס דינה על ידי שכם הוא פגיעה חמורה מצד עצמה בדינה ובמשפחתה, אך לצידה מתעוררת בעיה כללית בהצעתו של חמור אבי שכם לבולל את משפחת יעקב ביושבי הארץ. שמעון ולוי מתמודדים עם שתי הבעיות בדרך קשה של הריגת בני העיר שכם, דרך שיעקב מתרעם עליה, ועד סוף ימיו אינו מוחל להם על הליכתם בה. בסמוך למעשה הוא גוער בהם על הסכנה לחיי כל משפחתו שהתעוררה בעקבות המעשה, ובסוף ימיו הוא מתנער מהם בגלל הצד השלילי שהוא רואה במעשה מבחינה מוסרית.

לאחר ההתמודדות עם שני האירועים עם כניסתו לארץ – המפגש עם עשו ואונס דינה, מצווה ה' את יעקב למלא את חובתו שכבר נרמזה לו בחרן עם הציווי לשוב לארץ – קיום הנדר שנדר בבית אל (ל"א, יג). המאבק עם אנשי שכם אמנם הסיר את החשש מהיטמעות בקרבם, אך השלל והשבי שנלקחו מהם הכניסו למחנהו של יעקב אלוהי נכר, ולקראת העלייה לבית אל הוא נדרש לנקות את המחנה מהם (ל"ה, א-ד). בבית אל מקיים יעקב את נדרו בונה מזבח מציב מצבה, וזוכה להתגלות ה' וברכתו כדרך שזכו אבותיו לברכה (ו-טז).

 

אירועים נוספים הרי גורל קורים ליעקב בטרם הוא פוגש שוב את יצחק אביו. אשתו האהובה רחל מתה בעת שהיא יולדת לו את בנו הקטן בנימין (טז-כ), ובנו הבכור שוכב עם בלהה פלגשו (כא-כב), ובכך מצטרף לשמעון ולוי שסרחו בעיני יעקב. עיוות דרכם של שלושת בניו הגדולים מפלסים את הדרך לעליית קרנו של יהודה בפרשה הבאה, פרשת 'וישב'.

תיאור מיתת יצחק וקבורתו (כח-כט) מקדימה את המעבר להמשך ספר התולדות בו מתוארים בהרחבה תולדות עשו (ל"ו), כדי שניתן יהיה למקד את המבט ביעקב ותולדותיו בפרשה הבאה. בדומה לתיאור תולדות ישמעאל (כ"ה, יב-יח) שבה צוין מקום ישיבתם מחוץ לארץ, כן בתיאור תולדות עשו התורה מתייחסת למעבר שלו עם תולדותיו מהארץ אל ארץ שעיר החורי (ל"ו, ו-ח). היטמעות זרעו עם בני שעיר גורמת להרחיב את תיאור התולדות גם לתולדות שעיר (כ-ל). כשם שבמסגרת תולדות ישמעאל צוין קיום הבטחת ה' לגביו בברית המילה: "שנים עשר נשיאים יוליד" (י"ז, כ), כן לאחר תיאור תולדות עשו מציינת התורה שקוימה לגביו הבטחת ה' לאברהם ולשרה באותה ברית "ומלכים ממך יצאו" (שם, ו) – "ואלה המלכים אשר מלכו באדום" (ל"ו, לא-לט).