הרב שאול וידר

הארץ נתן לבני אדם

הרב שאול וידר

הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם

 

יום י"ט בכסלו השנה חל בערב שבת פרשת וישב. תאריך זה הוא יום חשוב לשני בתים בחסידות. בבית רוז'ין על חצרותיה השונות מציינים את יום פטירתו של גדול תלמידי הבעש"ט, המגיד ממזריץ' [רבי דוב בער] שנינו הוא רבי ישראל פרידמן מרוז'ין מייסד חסידות רוז'ין, שאחרי מותו [1850] הסתעפה למספר חצרות.

בבית חב"ד מציינים ביום זה את "חג הגאולה" יום שחרור האדמו"ר הראשון של חסידות חב"ד, הוא רבי שניאור זלמן מלאדי הידוע כבעל "התניא", ממאסרו בכלא הרוסי. בעל התניא היה אחר מבכירי תלמידי המגיד ממזריץ'.

בציבור בדתי לאומי זוכרים בתאריך זה את פטירתו של הרב משה צבי נריה זצ"ל שייסד את ישיבות ואולפנות "בני עקיבא".

נייחד את המבט החסידי לדבריו של בעל התניא [מהמחצית השניה במאה ה18 עד ראשית המאה ה 19] בחיבורו "תורה אור" על פרשתנו פרשת וישב.

בעל התניא מבאר מה משמעות המילים 'בארץ מגורי אביו' בפסוק הפותח את הפרשה "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". לדבריו המילה 'וישב' משמעותה "השפלה וירידה". דהיינו כי העמידה נחשבת מדרגה גבוהה בעבודת השם, של לימוד תורה ותפילה, אולם לעיתים נדרש האדם להנמיך את מעמדו ממצב של עמידה למצב שבו הוא מחובר לארץ, לחיים בארץ ולצרכים הארציים ואז הצרכים האנושיים אינם מתאימים בהכרח לרמה הרוחנית שהיה בה האדם בעת העמידה. יעקב אבינו מסמל עבורנו את המוכנות להיות במצב המתמודד עם החיים הטבעיים של כל אדם, ובפרט של עובד ה' בדרך החסידות.

כיצד הדבר מתרחש? מה היא העצה או הגישה המאפשרת להתמודד עם חיי הארץ? מבהיר בעל התניא כי קודם לכל דרושה הבנה כי לא ניתן להיות במצב עמידה ושל גבהות רוחנית לנצח, וכל השאלה היא כיצד גם במצב של ישיבה של נמיכות מצב הרוח ממשיכים בחיים? מפרש בעל התניא כי המילה "מגורי" משמעותה יראת ה' (מגור=יראה) והמילה "אביו" רומזת לחכמה העליונה. יראה היא פועל יוצא של ראיה – ראיית ה' במציאות החיים הטבעית. יעקב ירא את ה' מתוך הישיבה בארץ.

האות "יוד" בשם יעקב מסמלת את הנקודה האלוקית המצויה במוחו של האדם, בכוח תבונתו של עובד ה' ואם משתמשים בה נכון היא מצליחה להיות פועלת באופן משמעותי עד ל"עקב". העקב מחובר לארץ הוא דורך וחי בארץ בכוח ה"יוד", מכוח החכמה האלוקית המצויה באדם. הצעד הבא הוא בהבנה המעשית של "וישב יעקב בארץ".

המילה "ארץ" המסמלת את החיים הארציים, מבטאת את מידת הרחמים ואילו השמים הגבוהים את מידת הדין והמשפט. לכן, מדגיש בעל התניא, רק מעשים ארציים של חסד וצדקה על ידי בני האדם נותנים לחיים על הארץ את המשמעות לשמה נוצרנו על הארץ.