הרב ברוך קהת

פרשת מקץ

הרב ברוך קהת

הפרשה הקודמת, פרשת וישב, נחתמה בכך ששר המשקים לא זכר את יוסף, ופרשתנו פותחת בזה שכדי להזכיר את יוסף לפני פרעה על שר המשקים להזכיר לפניו את חטאיו, ובכך מתקיימת באיחור בקשת יוסף: "כי אם זכרתני אתך... והוצאתני מן הבית הזה" (מ', יד). בעקבות הזכרה זו יוסף מוצא מבית הסוהר לא בגלל שפרעה חומל עליו ומעניק לו חנינה, אלא בגלל שפרעה נזקק לשירותיו.

 

בראשית דרכו חלם יוסף את חלום השיבולים שניתב את דרך חייו, וחלום השיבולים של פרעה, שבדומה לחלום יוסף גם אותו רואה יוסף כדבר האלוהים, עומד במוקד המפנה בחייו בשעה זו. כדרכו של יוסף בבית אדוניו ובבית האסורים, לא למלא את תפקידו בצייתנות פסיבית, גם בשעה שהוא מתבקש על ידי פרעה לפתור את חלומותיו, הוא אינו מסתפק בהצגת פתרונם לפני פרעה (מ"א, כה-לב), אלא הוא מצביע על הצעדים הנדרשים כדי להתמודד עם האתגר שהם מציבים בפני פרעה (לג-לו). פרעה שמבחין בתכונותיו המיוחדות מגיע כמובן למסקנה שיוסף הוא המתאים להגשים את הצעותיו (לז-מה). ואכן הכתוב מתאר בהרחבה כיצד יוסף מוציא לפועל את הצעותיו, ותכונותיו כמנהיג שבאו לידי ביטוי בבית פוטיפר ובבית הסוהר, מקבלות משנה תוקף בהנהגת ארץ מצרים כולה (מו-נז).

אך הכתוב לא ממקד את המבט רק בישועתו של יוסף ועלייתו לגדולה, אלא בעיקר בהשפעה של הרעב על משפחת יעקב שבארץ כנען, ועל המפגש המחודש של יוסף ואחיו שבא בעקבותיו (מ"ב). הסיפור מדגיש כיצד שני הצדדים חיים בצל הטראומה שבליבם בעקבות מכירת יוסף. כל צרה שבאה עליהם מקשרים האחים לחטאם (כא-כב), ויוסף מצידו מורידם לבור בית הסוהר כתגובה על מה שהם עשו לו. אם כי לאחר שלושה ימים הוא מוציאם משם ומדגיש שהוא לא ישאיר את כולם שם, מאחר שירא אלוהים הוא (יד-כ), ומדבריו הם מבינים מיד שבמכירתו הם לא נהגו במידה זו של יראת אלוהים.

 

השארת שמעון כבן ערובה בידו של יוסף עד שיובא אליו בנימין, אינה משפיעה על המשך הסיפור, שכן יעקב מתנגד למסור בידם את בנימין. נדמה שהיא לא באה אלא כדי שישמעו האחים את הכרעתו של אביהם – "לא ירד בני עמכם" (מ"ב, לח), שממנה הם מבינים ש"שמעון איננו" משום ש"יוסף איננו".

מי שמשכנע את יעקב לתת בידם את בנימין הוא דווקא יהודה, שבפרשה הקודמת ירד מאת אחיו בעקבות מכירת יוסף (ל"ח), וכאן הוא חוזר ומצטרף אליהם, ותופס את תפקיד ההנהגה בקרבם (מ"ג, א-י). הגישה הפסיבית של יעקב נאלצת להיכנע לעמדת ההנהגה שבה אחז יהודה, ויעקב מוכן להסתכן בשילוח בנימין (יא-יד).

תיאור המפגש של האחים עם יוסף בירידה השנייה למצרים (טו-לד), מלווה באווירה הפוכה מזו של המפגש הראשון. בירידה הראשונה המפגש כולו רווי חשדנות ודיבורים קשים. וכאן האחים מצדם מביאים לפני יוסף מנחה, והוא מכין להם סעודת מלכים משותפת עימו, המשדרת קרבה ואחווה. אך תוצאת החגיגה המשותפת היא נפילה גדולה. בעקבותיה עלילת גניבת הגביע, המביאה אותם למצוקה הגדולה ביותר (מ"ד, א-יז). החשש שממנו יראו כל משך ירידתם, אסון שיארע בבנימין שיפגע אנושות באביהם התגשם לעיניהם. האם כל אירועי היום שחלף – קבלת הפנים הלבבית והסעודה המשותפת לא היו אלא הכנה למכה שבאה לבסוף על האחים, או שמא היא באה להמחיש כיצד ראוי שינהגו האחים זה בזה, ומהי האווירה שצריכה לשרור בקרב בני יעקב כשהאחים כולם ובנימין בתוכם נמצאים יחדיו? אולי אחרי שיוסף יתגלה אליהם בפרשה הבאה, הם יבינו זאת למפרע.