הרב חנוך וקסמן

חנוכת הבית: בית יווני או בית יהודי?

הרב חנוך וקסמן

האופי הציבורי של חגיגת חג החנוכה מוכר לכולנו. אנו מחויבים לא רק בהדלקת נרות לזכר נס פך השמן, אלא גם בפרסום הנס שנעשה לחשמונאים. חובת פרסום הנס היא חלק אינטגראלי של המצווה ומי שאינו מפרסם את הנס, ומחסיר את ההיבט הציבורי במצוות נר חנוכה, אינו יוצא ידי חובתו. משום כך קבע רב כהנא שהמעמיד נר חנוכה למעלה מעשרים אמה אינו יוצא חובתו (שבת כא ע"ב-כב ע"א). מאחר שבגובה זה אין העין שולטת והנס לא מתפרסם על ידי הדלקה כזו, לכן לא התקיימה המצווה (רש"י שם).

לעומת זאת, האופי הפרטי של חגיגת חג חנוכה פחות מוכר. לפי הגמרא בשבת החובה הבסיסית של מצוות נר חנוכה היא "נר איש וביתו" (שבת כא ע"ב). החיוב הוא משפחתי או "ביתי", והוא קשור לביתו של אדם. בנעימה דומה קבע שמואל שמצווה להניח את הנר בצד שמאל של פתח הבית, כדי שיהיה "נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין" (שבת כב ע"א). מכך ניתן ללמוד שכשם שיש יחס מיוחד בין מצות מזוזה לבין ביתו של אדם, יש יחס מיוחד גם בין מצות נר חנוכה לבין הבית. מהו היחס המיוחד הזה?

חג החנוכה נתקן בעקבות טיהור המקדש וחנוכתו המחודשת – "פנו את היכלך, וטהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשך, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו". זאת בדומה לתיאור ההקדשה והחנוכה של המשכן שנמשכה גם היא שמונה ימים (ויקרא ח'-י'). בסיומם של ימי המילואים מתארת התורה את גילוי השכינה במשכן ובכך מושגת המטרה של הקמתו וחינוכו - מעבר ממבנה פיסי למבנה קדוש שהשכינה שורה בו.

נראה שעל פי זה ניתן להבין גם את הדמיון בין נר החנוכה למזוזה וגם את הקשר בין נר חנוכה לבית. תפקידה של המזוזה הוא להצהיר שהבית שבפתחו היא מוצבת הוא מקום שכולל אהבת ה' ושבו תבוא אהבה זו לידי ביטוי מלא (דברים ו', ד-ט). בדומה לכך יש לראות את תפקיד נרות החנוכה ביחס לביתנו. גם מגמתה של מצווה זו היא לזהות ולהגדיר את אופיו של הבית. בהדלקת נרות חנוכה איננו חוגגים את חנוכת בית המקדש בזמן החשמונאים בלבד, אלא מנסים באופן סמלי להפוך את ביתנו למעין בית המקדש בזעיר אנפין. אנו משתדלים לקבוע שביתנו יהיה למקום השראת השכינה.

האופי הפרטי של מצות הדלקת נר חנוכה, דהיינו המרכזיות של הבית בקיום המצווה לא רק מסמלת ניסיון להפוך את ביתנו למעין בית המקדש אלא גם משחקת תפקיד מרכזי בעימות עם התרבות היוונית הכלול ושזור בחג החנוכה. על פי תפיסתם של היוונים החיים הפרטיים היו ריקים מכל ערך אמיתי, תוכן רוחני, או משמעות אותנטית. לפי גישתו של אריסטו, אחד מהאבות הרוחניים של תרבות יון, הבית אינו יותר מזירת הקיום של הצרכים הביולוגיים של האדם, אלו הצרכים ההכרחיים לצורך הישרדותו והם משותפים למין האנושי ולשאר היצורים (אריסטו, הפוליטיקה, א-ב). ביטוי לחיים משמעותיים עבור המין האנושי ניתן למצוא רק בזירה הציבורית - בגימנסיה, בפוליטיקה, במסגרות של ויכוח ציבורי ובמקומות מקודשים. רק שם יכול האדם למצוא משמעות, להגשים את עצמו כאדם אמיתי ולגעת בקודש.

תורת ישראל חלוקה על אריסטו ותרבות יוון סביב נושא זה. לפי תורתנו, את משמעות החיים, את הגשמת הקיום האנושי ואת הקשר לקודש ניתן למצוא לא רק בזירה הציבורית ובחצרות המקדש אלא גם בזירה הפרטית של האדם, במערכות היחסים ובמעשים המרכיבים את חייו הפרטיים, במסגרת הביתית. חג החנוכה מזכיר לנו כי בידינו להפוך את ההיבטים הללו של חיינו, את "הבית" שלנו, למעין "מקדש מעט", ולהפוך מימדים אלו של קיומנו למעון לשכינה.