הרב ברוך קהת

פרשת ויחי

הרב ברוך קהת

פרשת ויחי החותמת את סיפור קורותיו של יעקב אבינו, מתארת את קבורתו בדומה לתיאור הקבורה המסיים את סיפור קורות חייהם של אברהם (כ"ה, ז-י) ויצחק (ל"ה, כח-כט). אך תיאור אחרית ימיו של יעקב רחב יותר מאשר תיאור ימיהם האחרונים של אבותיו, והוא משתרע כמעט על כל הפרשה. קבורת יעקב זוכה להתייחסות רחבה בהרבה מתיאור קבורת אבותיו במערת המכפלה. הפרשה פותחת בהצגת בקשתו והשבעתו את יוסף לקוברו בקבר אבותיו (מ"ז, כט-לא), ותיאור קבורתו כולל את מסע ההלוויה המלכותי ממצרים לארץ כנען שהוא זוכה לו (מ"ט, כט - נ', יג). יצחק דאג לברך את בנו האהוב טרם מותו (כ"ז, א-ד) וכך נוהג גם יעקב המברך את יוסף בנו האהוב קודם מותו (מ"ח, טו). במעמד זה הוא גם נותן ליוסף את חלק נחלת הבכור בארץ (ג-ו). ההתייחסות של יעקב בטרם מותו לירושת בניו דומה למעשי אברהם, שלפני מותו דאג לשלח מעל פניו את בני הפילגשים כדי שלא יירשו עם יצחק (כ"ה, ה-ו), בהמשך לגירוש ישמעאל שנים רבות קודם לכן (כ"א, ט-כא).

ברגעיו האחרונים מכנס יעקב את כל בניו ולכל אחד מהם הוא אומר דבר משמעותי הנוגע לעתיד השבט שיצא מזרעו (מ"ט, א-כח). את דבריו לבניו הוא פותח בהתייחסות לדחיית שלושת בניו הגדולים מהבכורה עקב חטאיהם, הוא עובר לבחירתו של יהודה בתור שבט ההנהגה, ובהמשך מתייחס בעיקר לברכת ארצם של שאר השבטים. לבסוף הוא מברך את כל בניו ונפרד מהם תוך בקשה שיצרפו אותו לאבות ולאמהות שנקברו במערת המכפלה (כט-לג).

 

לאחר מותו של יעקב מתברר שהמאבק הקשה בין האחים ליוסף שכלפי חוץ נראה היה שהוא נשאר נחלת העבר בלבד, הסתתר כל הזמן מאחרי הקלעים, ורק נוכחותו של יעקב אביהם מנעה ממנו להתפרץ. האחים שחוששים מנקמת יוסף נאלצים לפנות אליו בתחנונים כדי למנוע זאת. אך יוסף מגלה להם שאין כבר בליבו עליהם, וספר בראשית מסיים באווירה של פיוס, ענני האיבה סרו, ואחווה שלימה שוררת בקרב משפחת יעקב (נ', יד-כא).

הספר חותם בשבועה שמשביע יוסף את בני ישראל להעלות את עצמותיו לארץ, תוך הבעת הביטחון שה' יפקדם ויעלה אותם משם (כד-כו). בתמונת הסיום של הספר ארונו של יוסף נתון במצרים, אך מצפה לפקידתו והעלאתו לארץ. בכך מוצגת בחתימת הספר הציפייה להגשמת החזון של חזרת בני ישראל לארץ ישראל, חזון שעתיד להתגשם בספר שמות, כשלקיחת ארונו של יוסף בזמן היציאה תקבל מקום סמלי חשוב בתיאור היציאה (שמות י"ג יט).