הרב שלמה וילק

מדינה אוכלת מנהיגיה

הרב שלמה וילק

 

מדור איפכא מסתברא נועד להעמיד אתגר בפני החשיבה הרגילה, לא בהכרח להביע דעה. אנו מבקשים לחשוב, לצאת לרגע מן הקופסא, כדי להבין אותה טוב יותר. כך אולי ייהפך ה״סיטרא אחרא״ (הצד האחר, השטן) להיות ה״סיטרא חד״ (הצד האחד).

  

יואב גלנט מעצבן אותי, משהו בזחיחות הדעת, בביטחון העצמי, במחשבה שאפשר לקמבן ולהסתדר, באי קריאת המפה הפוליטית. אחרי גבי אשכנזי שנחבא אל הכלים, לא ניקר עיניים ופיקד בפשטות, קשה היה לי לפתע לראות רמטכ"ל הפוך לחלוטין, אליטיסט, אשכנזי. אבל...

אין לי כל כלים לקבוע את כשירותו של גלנט להיות רמטכ"ל, אולם עתה הוכח כי "מדינה" היא אחד הגופים המעוותים שהקים האדם. כחברה וקהילה יכולים היינו למחול, לשקול יתרונות על פני חסרונות, לראות בנבואה ולא רק בספר החוקים, להקשיב לרחשי לב ולא לשופטים. במדינה יש ראש ממשלה, אחד החושש להנהיג ומשמש כנהג בלבד, פועל לפי מידת הרעש מסביב. בנימין נתניהו לא ראוי להיות ראש משלה, ולו רק בגלל הפרשה הזו, המוכיחה את השתלטותו הסופית של החוק על המדינה, ועריצותו הנוראית. כמעט כסדום היינו.

איני מבקש רמטכ"ל נקי העבירות. עדיף אחד שקופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, אחד כוחני, שחיילים ילכו אחריו. אם יואב גלנט לא פעל באופן לא מוסרי, משפט החברה צריך להיות הקובע – גלנט צריך להיות הרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל. כל האישומים לא הוכיחו פגיעה באיש, גלנט ביקש לנחול את הארץ ולבנות בית שוודאי בקושי זכה לראות.

מי שהיה נשיא מדינת ישראל, משה קצב, נבחר לתפקידו למרות שכל העיתונאים מעידים שהם ידעו על מעשיו. אנשי תקשורת שתקו ונתנו לעבריין הראוי לדראון עולם להיות נשיא, אולם יואב גלנט היה לסדין אדום. גיבור ישראל, שתרם למדינה כפי שאך מעטים עשו, שכל חטאו הוא שתילת זיתים בכמה דונמים מיותרים, אולי סלילת כביש בשטח שאינו שלו, הוקע בכיכר העיר. כל מי שהעז לתמוך הוקע איתו, ואנו שתקנו ונתנו לעיתון מעריב להוביל מסע צלב טהרני כנגדו.

אני בוש להיות אזרח מדינה שאוכלת מנהיגיה. מדינה כזו לא תצמיח הנהגה, אלא משיחי האטד שבצידי הדרך. קצבים וליברמנים, שמחונים ונוקדים, אלו הרוצים להנהיג משום שלאיש לא איכפת מקופתם המלאה שרצים.

 

הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, הוא מחפש בנרות את חטאיהם מתוך האהבה שאוהב אותם. עיתון מעריב נטפל לאיש רק בגלל שכל כולו טוהר לבד מכתם אחד, רק מצרות עין ורדיפה אישית הכוונת כנגד איש שהוא מלח הארץ. לאלו שכל גופם הפך שחור, קוראים טהור. הטהרנות הזו, שלטון האקונומיקה, לא ילבין בלבד, הוא ישרוף את כולנו.

כמה שנאה יש בארץ הזו, כמה פילוג ורדיפת שררה. גלינו פעם בגלל שנאת חינם שהיו לה כל ההצדקות, ונגלה שוב בגלל מסעי צלב של שנאה, שגם לה יש הצדקות. שוב הוכח שיש עודף עיתונאים ועודף משפטנים, גופים שאינם כלב השמירה של הדמוקרטיה, אלא כלבים הנושכים ומזיקים לדמוקרטיה.

כשהיה השלטון בידי העם והסתמך על אינטואיציה, היה כאוס. כשהגיעו המשפטנים ועשו סדר, הפכנו לסדום. הגיע הזמן למצוא את דרך הביניים, על הגשר בין הכנסת ובית המשפט. בינתיים יואב גלנט שוכב שם, פצוע בשטח.