הרב יוני רוזנצווייג

ראשית הפילוסופיה - על ממשות ומהות

הרב יוני רוזנצווייג

 

 

 

לאחר שעסקנו בשיעור הקודם בשאלת הגדרת הפילוסופיה כאהבת החוכמה, נתחיל לעסוק בכמה שאלות פילוסופיות כבדות משקל שהטרידו את מנוחתם של פילוסופים רבים. הפילוסוף העתיק ביותר שממנו יש בידינו כתבים מסודרים ונרחבים הינו אפלטון, והדמות המככבת בכתביו הינו סוקרטס. אולם, משרידים שונים שנמצאו במקומות ובכתבים שונים הצליח המחקר הפילוסופי לשחזר כמה מדעותיהם של פילוסופים שקדמו לאפלטון ולסוקרטס, והיום נעסוק בקצרה בשלושה מהם: תאלס, אנאקסימניס ואנאקסימאנדרוס.

 

פילוסופים אלו העסיקו עצמם בשאלה הבאה: מהי תופעה ומהי ממשות? כיצד יודעים אנו לזהות את ה"אמת", וכיצד אפשר לזהות מה אינו ה"אמת" אלא מסתיר אותה בלבד? דומה הדבר לשאלת הרופאים: מה גורם לחולי, ומהו רק סימפטום של החולי? אם מבלבלים את הסימפטום עם הגורם, אזי הסימפטום מסתיר מאיתנו את הגורם האמיתי. באותה מידה יש לשאול למהותו של העולם, ולמהות הדברים הקיימים בו. באותה מידה טוענים אנו כי העולם מורכב מאטומים, ולא מארבעת היסודות – אש, מים, אויר ועפר – כפי שחשבו הפילוסופים הקדמונים. בעצם, טוענים אנו כי אותם ביטויים שונים יכולים ליצור בלבול בהבנת העולם, ויש למצוא את המהות האמיתית שלהם, שלפי המדע בימינו בא לידי ביטוי בתיאוריה האטומיסטית.

 

שלושת הפילוסופים הנ"ל שאלו, אם כן, שאלה אחת: ממה הכול נוצר? מהי הראשית ('ארכה' ביוונית)? מה טיבה? הפילוסוף תאלס הציע לומר שהראשית הינה מים, כלומר: העולם כולו עשוי ממים; ואילו אנאקסימניס הציע כי הראשית הינה אויר. הפילוסופיה של אנאקסימאנדרוס, לעומת זאת, הייתה שונה בתכלית בתשובתה משתי תשובות אלו (לשם הדיוק, נדגיש שאנאקסימניס בא לאחר אנאקסימנדרוס). לעומת תשובות אלו, טען אנאקסימאנדרוס כי הראשית הינה אפיירון (apeiron), דבר מה בלתי מוגבל ובלתי מאופיין. מדוע הרגיש אנאקסימאנדרוס צורך לשנות מדברי תאלס ולומר כי הראשית איננה מים אלא אפיירון?

 

נראה, כי התשובה טמונה בתשובה לשאלה אחרת, שכן יש לנו לשאול: מהו מקורה של שאלת הפילוסופיה בעניין ראשיתו של העולם? מאין נבעה שאלה זו? והתשובה הברורה הינה כי הסתכלות בהוויה – תהא ראשונית ושטחית ככל שתהא – מגלה בפנינו פלורליזם אונטולוגי, והשאלה היא אם ניתן להעמיד את כל הריבוי הזה על איזה שהוא יסוד אחיד שממנו נובע הכול. תשובת הפילוסופים הייתה שכן, אך מהו אותו יסוד? אפשר לשער שאנאקסימאנדרוס הרגיש כי לא יכול להיות שהיסוד הזה קיים בעולם גם בתור עצמו וגם בתור ראשיתם של הדברים האחרים כיוון שבתור עצמו אנו רואים שהוא מתערבב ביסודות האחרים – כגון המים המתאדים מהאש או המכבים אותה – ובולע אותם לתוכו ולא מתאחד איתם ויוצר אותם מחדש. לכן, הסיק כי חייב להיות שהראשית הינה משהו שונה בתכלית מכל מה שאנו רואים בעולם ואין היא נכנסת לעולם התופעות כלל.

 

אמנם, הרווח שבתשובותיהם של תאלס ואנאקסימניס ברור, שכן אין כל ספק על מה הם מדברים; ניתן לאפיין את הראשית ולדבר עליה באופן ברור. מבחינה זו, התיאוריה של אנאקסימאנדרוס אכן נופלת מהתיאוריות שלהם. אולם, בל נשכח את ההישג של אנאקסימאנדרוס: תחום התופעה והממשות מובחן בהבחנה חותכת – מה שאין כן אצל תאלס ואנאקסימניס. אצלם, הראשית מופיעה לפעמים בתור תופעה ולפעמים בתור ממשות, ואילו אצל אנאקסימאנדרוס עולם הממשות מורכב אך ורק מאפיירון ואילו בעולם התופעות לא מופיע יסוד זה כלל וכלל. על ידי הכנסת האפיירון הצליח אנאקסימאנדרוס לבסס את כל העולם על יסוד כללי אחד, במידה מרובה יותר משני חבריו הקדם-פיתאגוראיים מבחינות מסוימות.

 

עיון בשתי הגישות הפילוסופיות הללו מעורר שאלה מעניינת בתחום הדת והאמונה. מהן היסודות שעליהן מושתתת אמונתנו? מהם אבני הבניין שעליהן הכול נשען? פעמים רבות אנו מתפתים לשעות כמעשיהם של תאלס ואנקסימניס, ולהישען על איזה שהוא יסוד מוכר, קל להבחנה, קל לבירור, קל להגדרה. לוקחים אנו לעיתים קרובות יסודות מעולמנו הקיים וקובעים אותם כחזות הכול – בעוד אין יסודות אלו אלא חלק קטן מאוד מהעולם הרוחני העצום שבתוכנו ומסביבנו. מדוע אנו עושים זאת? כאמור לעיל, מפני שהדבר קל יותר. אנו מפחדים לקפוץ אל הבלתי-נודע והאי-מובן.

 

אולם, לפעמים מוכרחים אנו לנטוש את כל מה שאנו מכירים מתוך הבנה שאין אנו יכולים לעשות שקר בנפשנו. אומנם, את הדברים הקטנים יודעים אנו להגדיר, אך בדיוק בגלל שהם קטנים וכל כך קל להגדירם – אין הם יכולים להיות יסודות בנייננו רוחני. רק אמת גדולה, אמת מורכבת, אמת עלומה, שאין לנו גישה אוטומטית וברורה אליה, יכולה באמת להסביר את ה"אמת" שמאחורי העולם הזה. לימוד תורה לבד, עשיית מצוות לבד, ציונות לבד, אוניברסיטה לבד, וכדומה – כל אלו לבדם אינם יכולים להוות תשתית לכל בנייננו הרוחני. אומנם, לראות את כולם כמרכיבים פאזל מורכב אחד גדול זה יותר מסובך, ולעיתים נראה כי החלקים אינם מתאימים זה עם זה. אולם, הקפיצה אל תוך המורכבות הנעלמת, היא – בסופו של דבר – מגלה בפנינו את הוודאות הנפלאה מכל.