הרב שלמה וילק

תגובה ציונית הולמת

הרב שלמה וילק

 

מדור איפכא מסתברא נועד להעמיד אתגר בפני החשיבה הרגילה, לא בהכרח להביע דעה. אנו מבקשים לחשוב, לצאת לרגע מן הקופסא, כדי להבין אותה טוב יותר. כך אולי ייהפך ה״סיטרא אחרא״ (הצד האחר, השטן) להיות ה״סיטרא חד״ (הצד האחד).

  

כשמתים בניו של אהרן, התורה מציינת את הדומיה שלו כתגובה האפשרית היחידה לטרגדיה. הצעקה חשובה, גם התפילה, אולם הדומיה גדולה מכולם. וככל שהמשא כבד יותר והכאב גדול מנשוא, כך ייאלם הקול. הדומיה יש בה זעקה גדולה, שכל מילה וכל תגובה רק יצמצמו אותה.

ולעיתים אין כח להחריש והדבור פורץ, ובאות תגובות ותמונות ומילים, ומתחיל דיון ומשא ומתן, ומתעוררות שאלות וצריך להצדיק ולשכנע ולהדהים ולזעזע, ופתאום מתברר שהדומיה הייתה משמעותית וחשובה מן הדיבור.

 

איבדנו את קור הרוח, נכנענו לדעת הקהל המבקשת סנסציות מצולמות ומדובררות, הגבנו תגובה ציונית הולמת, פרסמנו תמונות ואישרנו בתים, כאילו להשתמש ברצח הנורא הזה כדי להצדיק את עצמנו, ומתברר כי שכנענו רק את עצמנו בשעה שכל השאר דנים ומתווכחים ונותנים לגיטימציה לזוועה הזו. העולם לא ישתכנע למראה התמונות ומאזן ההרתעה לא ישתפר אם נבנה 400 דירות או 4000. תגובה הולמת הייתה צריכה להיות דומיה. אנו חזקים, נתגבר ונצליח, איננו מפחדים. מי שמכיר את משפחות הנרצחים יודע אילו כוחות יש בעם ישראל. המדינה והתקשורת, בפאניקה מזוייפת, הפכו את הסיפור לצהובון שהיה בכותרות יומיים ואיננו עוד כי לקח אותו הצונאמי. ונעבור לנושא הבא.

 

ממשלת ישראל מפחדת, ומי שמריח את הפחד יינעץ שיניים. תמר פוגל, הילדה בת ה-12 שניצלה, שאלה את ראש הממשלה שאלה של ילדה: מה אתה מפחד?, כשזה בא לנחם אבלים. הוא וודאי חשב בליבו כי זו שאלה של ילדה קטנה, ומה היא מבינה ביחסים בינלאומיים? אולם היא כנראה, בהבנה של ילדה תמימה, הזכירה כי המלך אינו מלך והממלכה אינה שולטת. הפחד והפאניקה שולטים, ומושכים את כולנו לסיפור סוחט דמעות תנין של התקשורת.

 

בנימין נתניהו היה צריך לומר כי אנו דוממים, איננו נבהלים להשיב ואיננו זקוקים להצדקה של עולם, שרק רוצה שנדון בהצדקה של הטרור, כדי להוכיח כי הכניע אותנו. 400 הבתים הללו רק מזיקים, משום שעתה למוות יש מחיר. לו היה מכריז ראש הממשלה כי התקווה לשלום נכזבה וכי עד שהפלשתינאים לא יוכיחו את אנושיותם איננו פרטנרים יותר, ומעתה אנו דוממים עד שיכריע העולם את הרשע ההוא, הייתה זו תגובה ציונית הולמת. מס השפתיים שניתן לנו בדמות 400 דירות, בעוד אותו ראש ממשלה ממשיך להתחנן על נפשו הפוליטית ומכין נאום בר אילן נוסף המלא חנופה לשונאים שלנו, הוא אסון.

 

עם הנצח אנו, ואיננו מפחדים מדרך ארוכה, גם לא אם היא עוברת בכבלי תקשורת בינלאומיים או בלוויינים מחוץ לאטמוספרה. אנו חזקים מהם וננצח, בדומיה.