shministim_subcat - item.php
img

cat = 33

parent = 9

סרטים

המצאת השקר

אהד וילק

לפני מספר שבועות קראתי את ספרו המוכר של ז'וזה סאראמאגו, "על העיוורון". שם מתאר סאראמאגו עולם רגיל בו חסר מרכיב אחד בלבד, מאור העיניים. כמובן שהעולם אינו עומד בנטל וקורס תחת מגפת העיוורון של סאראמאגו. דמיינו לעצמכם עולם בו אמנם אנשים רואים, אך חסר מרכיב חיוני אחר, היכולת לשקר, לומר דבר שאיננו. לא כל כך נורא, יגידו חלק, חלק אף יגידו טוב מאוד, אך האמנם כה פשוט הוא להיפטר מהשקר? מה נאמר למכר הדורש בשלומנו כאשר המצב אינו מאיר פנים? כיצד נדחה חבר שאיננו רוצים בחברתו בזמן נתון? כיצד נגיב כשהחברה לובשת ביגוד לא כל כך מחמיא? כמעט בהיסח הדעת אנו משקרים על בסיס יומיומי. אין מדובר בהכרח בשקרים רעים, ולכן אין חשים בהם, אך השקר נוכח מאוד בחיינו. השקר חיוני לקיום חברות ומדינות, תקינות ובריאות. אז כעת שוב דמיינו עולם בו ניתן לומר רק אמת, רק מה שיש.

 

תגובה ראשונה; עולם כזה פשוט אינו הגיוני, וממילא לא יכול להתקיים. שקרים משובצים לאורך כל ההיסטוריה, הם מרכיב חיוני בהתפתחות המין האנושי כמין חושב ויוצר. האנושות לא הייתה מגיעה להישגים אליהם הגיעה מבלעדי השקר. אך למרות הקושי הלוגי שבדבר, הרי לנו סרט קומדיה שביסודו עומד עולם נטול שקרים. כמובן ששמות לאמת ולשקר אין בסרט, כי הרי לא ניתן לתת שמות למשהו שאינו קיים, או להיפוכו. 'האמת' מוגדרת באופן מאוד פשוט כ-'מה שיש', בעוד 'השקר' מוגדר כ-'מה שאין'. בעולם בו שולטת רק אמת כזו כבר אין מחיצה בין דיבור למחשבה, מחיצה שבשקר יסודה, ואין יותר אפשרות לספר סיפורים או לייפות את המציאות. בעולם כזה יש רק מה שעומד מול עינינו. לא יותר.

 

אנו מרבים לדבר ולחנך בגנות השקר, מטיפים לסובבים אותנו לא לשקר, לומר רק את האמת. "המצאת השקר" מציע לנו עולם שכולו אמת, אך יחד עם הצעה נדיבה זו הוא דורש מאיתנו לא להיות צבועים. רציתם עולם בלי שקרים, תקבלו את כל החבילה. עולם בלי שקרים הוא עולם בו קודם כל לא מחלקים מחמאות; עולם בו לא ניתן לזרוק לחבר מילה מעודדת, אפילו בהיותו על סף התאבדות; עולם בו הסרטים הכי מעניינים משעממים יותר מערוץ הטבע; עולם בו אין סימפטיה כלפי בני אדם, בו לא ניתן לגלות הבנה כלפי הזולת; ובסופו של דבר גם עולם נטול אמונה ונטול אלוקים. עולם שאין בו שקר הינו עולם בו בני אדם מסוגלים לראות רק את העומד מול עיניהם, את המראה החיצוני. הם אינם מסוגלים לפרגן, או לעודד, משום שאין הם יודעים אלא את מה שיש.

 

בעולם כזה, שאולי כבר השתכנעתם שהוא לא מי יודע מה, פתאום מגלה אדם אחד שאפשר גם לא לדבר אמת, שאפשר גם לשקר. אותה הארה אינה מלווה באקט חיובי, הגילוי הראשון של שקר מתבטא דווקא בגניבת כסף מהבנק. אמנם הצורה בה נגנב הכסף מעלה גיחוך, אך אמת היא שגניבת דעת ללא שקר אינה אפשרית. אך בהמשך אנו מגלים שהשקר משמש יותר מאשר אמצעי לגזל, או אמצעי שלילי. ראשית, מגלה השקרן הראשון שניתן לספר סיפור, ליצור מציאות אחרת. הוא מוסיף ומגלה שהסיפור ביכולתו לגעת בזולת. השקרן מסוגל להעלות חיוך, אף לא מוצדק על פי מידת הדין, באמצעות הוספת מילה חמה. דווקא הוא יכול לפתור סכסוכים ולעגל פינות. אמת, אין הוא אומר רק את 'מה שיש' אך הוא אומר את מה שצריך לומר, את מה שאנשים צרכים לשמוע. בשבילו יש מסכה בין המחשבה ולדיבור והוא לומד להשתמש בה.

 

דוגמאות אלו אינם רחוקים מחיינו, מי אינו מכיר את החיוך המאולץ שלא תמיד תואם את מצב רוחנו, מי אינו רואה סרטים או קורא ספרים, שברובם מציירים מציאות שלא הייתה ולא תהיה (באופן פרדוקסלי גם סרט זה תואם לקטגוריה זו). מי מבינינו אומר כל מה שהוא חושב? אמנם קשה להבחין בכך אבל עולמנו מושתת רבות על הבדיה.

 

מכאן לשלב הבא בסרט המרחק אינו גדול, לאחר 'המצאת השקר' מגיעה 'המצאת אלוקים'. יוצא לו השקרן, אוחז בידו שני לוחות הכתובות, כמובן, על שני מגשי פיצה, ומנבא את דברו לעם. השקרן היחיד בהיסטוריה, כך מספרים לנו, הוא היחיד שביכולתו להמציא את אלוקים. ניתן לראות באמירה זו מעין פרודיה על הדת, על המצוות, ועל העיסוק הרב של הדתות השונות בחיים לאחר המוות. ניתן אף להבחין באמירות המרקסיסטית בדבר המורפיום להמונים. אך כמדומני שבעל כורחנו יש כאן גם מן העומק. מאז ומתמיד האמונה באלוקים דרשה הכרה בכך שיש רובד נוסף ועמוק למציאות, שהעולם אינו מתמצה בחומר העומד לנגד עינינו. על מנת לשבור את מעטהו החיצוני של העולם, את ההסתפקות במראה החיצוני של הדברים, ובכך להגיע לאמונה באלוקים, יש צורך להבחין במה שאיננו ברור ועומד מול העינים. גם יכולת זו, בשקר יסודה. על מנת להבחין באלוקים בעולם כעולמנו יש צורך להבחין בכזבה של המציאות, להבין שיש יותר מן הנראה לעין. דווקא בעלמא דשקרא נברא השקר ככלי ביד האדם המאפשר לו לצאת ממצריו.

 

מתוך נחמה זו, הנחמה הפשוטה של אלוקים, של קיום לאחר המוות, של אמונה, מתפנה מקום לקיום אחר. בו נישואין אינן רק על בסיס גנים והתאמה גופנית אלא בעיקרן על בסיס חיבור ואהבה. בו חברות אינה אינטרסנטית אלא אמיתית וכנה. בו 'סוף סוף יש סיבה להיות טוב'. זהו קיום של אדם הבא באינטראקציה עם עולמו ולא מפחד גם לחלוק עליו כשצריך. כבר לא ניתן להגדיר את השקר כחוסר של אמת, כעת עומד השקר בפני עצמו, כדבר קונקרטי המאפשר לנו לדבר אף יותר מן האמת.

 

"המצאת השקר" מציג לנו את הבקשה הישנה לאמת בדמות של עולם שלם הדובר רק אמת. בכך הוא מהווה קודם כל פרודיה על האמת, זאת שאינה נותנת לשקר מקום בעולמה. "המצאת השקר" מוכיח שדווקא עולם ללא שקר הוא עולם חסר, ודווקא האמת יכולה להיות השקר הגדול ביותר. בעולם בו כולם דוברים אמת ניצב אדם אחד ומוכיח שאפשר אחרת, שהשקר היא כלי לאמונה, לאהבה, ולרגש בכלל. אותו אדם, השקרן, מוכר לכולנו, וכולנו מזדהים איתו. באמצעות הצבתו בעולם שכולו אמת מכירים אנו את חשיבות השקר בחיינו.

 

אך חשוב להבין שבאמת, זהו סרט על מצוקתו של השקרן בעולם של דוברי אמת. תסכולו של השקרן נובע מעיוורונם של זולתו, מכך שהוא לבדו מסוגל לעקוף את האמת, ולצייר את העולם כפי שהוא מבין שצריך. כל הסובבים אותו לקו במחלת העיוורון, הם אינם מסוגלים לראות מעבר לאמת, ואין ביכולתו לגאול אותם. ככל שהוא ינסה המצב לא ישתנה, הסובבים אותו נשארים כבולים לאמת כזו או אחרת, ומתעקשים שלא לערער עליה. בעולם כזה אין מקום לשקרן, הוא נידון ליאוש ותסכול. אם תרצו זהו 'משל המערה' המודרני, בהיפוך מאפלטון. "המצאת השקר", בשבילי, הינו סרט על מצוקתו של האדם העמוק. זה שנידון לחיות בעלמא דשקרא, ומסביבו כולם דוברים אמת. אין מי שיבין אותו, אין מי שיזדהה עם רגשותיו. ככל שהוא יביא עצמו לידי ביטוי תסכולו יגבר, את דבריו לא יבינו בעומקם הראוי וממילא יקבעו ויצרו אותם. פעם אחר פעם כופה אותו העולם לשוב אל השטחיות ממנה הוא מנסה לברוח. כשם שהשקרן נידון לחיות בעולם של דוברי אמת, מתוסכל מכך שאין מי שיערער על דבריו, כך תר האדם העמוק אחר מאן דהו שביכולתו לנהל שיח עם דבריו. אך כאמור, גם אם ימצא לו האדם מנוחה רגעית, לעולם נידון הוא לשוב אל חשכתה של האמת.

תגובות גולשים

(*)שדות חובה

3 comments

  • 1.
    posted by אפרת |  05/01/12

    אתה בעצם טוען כי השקר הוא האפשרות לראות את הפער בין מה שיש (מצוי) לבין הרצוי, או אולי הפוטנציאל. כלומר, עצם ההבנה כי יש רצוי שאינו במציאות הוא שקר.
    מעניין לראות כמקבילה את המחזות של חנוך לוין, בהם אין סאבטקסט אלא רק טקסט, ולרוב אין מחיצה בין מחשבה/רגש לדיבור. או לחלופין, את "מחכים לגודו", שם מושג האלוהים מקבל תפנית, וכל ניסיון לפרשנות מעבר לטקסט היא לא רלוונטית, ומבחינה מסוימת גם לא קיימת.


  • 2.
    posted by אהד |  05/01/12

    אינני טוען כי ההבנה כי יש רצוי שאינו במציאות הוא שקר, כלפי לייא, השקר הוא המאפשר את ההבנה כי יש רצוי שאינו במציאות. ההצמדות לאמת חונקת את עצמה, כך היה מאז ומעולם, שהרי עולם שכולו אמת הוא עולם ללא חריגה, ומי ירצה לחיות ללא חריגה? אמנם ניתן לראות את השקר כמחלק בין הרצוי למצוי, אך ניתן גם לראות אותו כאפשרות, או יותר נכון כקריאה, לבטל הגדרות אלו ולראות במציאות עצמה את החריגה.
    איני בקיא במחזותיו של חנוך לוין, אך כמדומני שגם אם אין סאבטקסט לא ניתן לבטלו, וכמובן שלא ניתן לוותר על הפער שבין הדיבור לבין הרגש. אי הכרה בפער זה היא השקר, מקבעת היא את האדם ומעוותת את עולמו. סוגרת היא את האדם בקיום עצמי שאין לו נקודת ממשק עם זולתו. בסופו של דבר היכולת לשקר (כפי שהיא מוצגת בסרט) היא המאפשרת את החיבור, היא שמאפשרת מושגים כמו אהבה, חמלה.

    גם עולם ללא פרשנות הוא עולם בעייתי בעיני, בו כל אמת מבקשת לשבר את זולתה, בו אין מקום לשיח ולאמונה בכלל. פרשנות, הן במישור הטקסטואלי והן במישור הקיומי, מתאפשרת על ידי חריגה מן האמת. על ידי ויתור מסוים על הכתוב מתאפשרת קבלתו מחדש.

    הדברים כמובן אינם פשוטים, הרי כל שיח המוותר על האמת מסתכן בהכשלתו העצמית, אך אני מקווה שבדברי הצלחתי לפתוח פתח להבנת הדברים.

    אהד


  • 3.
    posted by רונית פינטו |  17/05/12

    כתבה מדהימה!!! התחברתי לכל מה שרשמת!
    אני כותבת סמינר על הסרט, ואם יש לך זמן, הייתי שמחה אם תוכל לעזור לי ב למצוא מאמרים בנושא :)