ד

חירות ואחריות

ד"ר חנה קהת

חג הפסח מכונה גם 'חג החירות' וחלק מהלכות ומנהגי ליל הסדר מבטאים התנהגות בדרך של חירות.

לכאורה חירות היא משאת נפשו של כל אדם באשר הוא, כפי שמתארת התורה את זעקתם של בני ישראל הקורסים תחת עולה של עבדות: וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהים מִן הָעֲבֹדָה (שמות ב', כג).

 

מצד שני, מפתיע לגלות כי בתום חמישים יום מצאתו ממצרים, עם ישראל מקבל את התורה, ומתחייב להשתעבד לדבר ה'. הם הופכים מבחירה ומרצון חפשי לעבדי ה': "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כ"ה, נה). לכאורה העם עובר משעבוד לשעבוד, עבדי מצרים הופכים לעבדי הא-ל, וכיצד ניתן אם כן לכנות חג זה כ'חג החירות'?

 

בני ישראל אמנם יצאו לחרות, אך כאשר הם נתקלים בקשיים ובאתגרים לאורך שנות הליכתם במדבר, הם מביעים נכונות לוותר עליה. הם מתחרטים על עזיבת 'בית העבדים' ומספר פעמים הם דורשים לשוב לשם. נראה אפוא שגם אחרי שעם ישראל שוחרר פיזית מעבדות מצרים, הם היו עדיין כבולים נפשית בכבלי תרבותה, משועבדים שעבוד פנימי למצרים.

 

ההתנגדות הבסיסית של אדם לשעבוד חיצוני דוגמת עבדות כפיה או ייסורים ברורה ואין עליה עוררין. ברור שמצב של שעבוד מסוג זה הוא בלתי נסבל מבחינה אנושית ובמהלך ההיסטוריה מסרו רבים את נפשם כדי לשחרר את עצמם ואת בני עמם משעבוד שכזה. אולם, יש לזכור שגם במצב של חופש משעבוד חיצוני, אורבים לו לאדם לחצים סביבתיים של תרבויות, אלילי הזמן ומאוויים אישיים שאינם מבטאים את אישיותו הפנימית. לעיתים לא די בשחרור מהשעבוד החיצוני, כשהאדם בנפשו ובזהותו נשאר כבול ומשועבד.

 

מדוע כה קשה החרות ומדוע כה קשה להכילה? השעבוד הפנימי תלוי רק באדם עצמו: כניעה ללחץ חברתי, מחויבות לסביבה ולמשפחה, לדחפים לאובססיות וכיו"ב, כל אלו עוטפים את האדם בסמכות חיצונית ושוללים את חירותו האותנטית. האדם נדרש למאבק רוחני ונפשי מתמשך כדי להשתחרר אל חירותו העצמית.

במצב זה ההצעה להשתעבד לה', דרך ההשתעבדות לתורתו הייתה הצעה משחררת שבכוחה לשחרר מהתלות של בני ישראל במצרים. אם נזהה את אותו "אני" פנימי שבאדם עם צלם האלוקים שבו, נבין את דברי חז"ל על התורה כמגוננת על האדם מפני השתעבדות לנורמות, לצרכים, לסביבה ולאופנות חולפות: "והלוחות מעשה אלהים המה - אל תקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות ו, ב).

 

הקושי לאחוז בחירות התגלה פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. בגרמניה של שנות השלושים לדוגמה, נחשפה מגמה מדהימה של נהירת מיליונים רבים אחרי רודן, תוך נכונותם להקריב את חירותם האישית. אריך פרום, בניסיונו להסביר תופעה זו כתב: "נאלצנו להודות כי מיליוני גרמנים נלהבו לוותר על החופש שלהם באותה מידה שאבותיהם נלחמו להשיגה, כי במקום לשאוף לחופש בקשו דרכים לנוס ממנו". כיצד ניתן להבין את המנוס מהחירות לזרועות השעבוד?

 

כדי לענות על קושי זה מבחין פרום בין שני סוגים של חופש: 'חופש מאת' ו'חופש לשם'. 'חופש מאת' הוא שחרור מתלות בטבע ובסביבה, ובכך כל יצור אנושי חפץ ועל סוג זה של חופש הוא אינו מוכן לוותר. 'חופש לשם', הוא החירות של האדם להגשמת ייעודו. האדם ניצב בפני עצמיותו שלו ולא תמיד יודע כיצד להביאה למיצויה הייחודי. הוא נבהל מחיים של בחירה, ולכן הוא מהסס ליטול את האחריות על חייו ועל התפתחותו האישית. חג החירות הוא קריאה להיענות לאתגר זה של החירות להגשמת ייעודנו.