הרב שלמה וילק

על האושר והעושר

הרב שלמה וילק

 

מדור איפכא מסתברא נועד להעמיד אתגר בפני החשיבה הרגילה, לא בהכרח להביע דעה. אנו מבקשים לחשוב, לצאת לרגע מן הקופסא, כדי להבין אותה טוב יותר. כך אולי ייהפך ה״סיטרא אחרא״ (הצד האחר, השטן) להיות ה״סיטרא חד״ (הצד האחד).

  

שוב הסתבר השבוע כי להיות עשיר זה לא תענוג גדול. בסקר שפורסם עתה מסתבר שוב כי בעלי ממון נוטים לראות בממונם עול כבד שאינו מאפשר להם להיות מאושרים. חיי המשפחה התלויים בכסף, חברויות חשודות של אינטרסים, ציפיות גבוהות מסביב, חוסר אותנטיות, פחד מלהפסיד הכל, צרות עין וקנאה, כל אלה הופכים את העושר לנטל הגורם למועקה יותר מאשר לאושר. במדינת ישראל חיים פחות משלשת אלפים מיליונרים באלפיון העליון, אולם שבעים אחוז מהאוכלוסיה מרוצה מאוד ממצבה. ברור לכל שאין מתאם בין עושר לאושר, אולי אפילו מתאם הפוך. אפשר ללמוד על כך בכתבה הבאה: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=756701

 

לפני כמה ימים פתח אחד ממגישי גל"צ את תכניתו בחידוד שמצא חן בעיניו. "אם אתה רוצה לדעת מה דעתו של האל על כסף", כך אמר, "תראה למי אלהים בוחר לחלק אותו". מצחיק מאוד, הרי העשירים כולם מושחתים ונהנתנים, עושקי שכר שכיר ואלמנה, מוכרים ספינות ומכולות לאיראנים, מעלימי מיסים, ילדי תפנוקיהם עצלים וחסרי הישגים. ואם אלהים בוחר לתת לאלו המנוולים את השליטה במשאבים שברא, מכאן ברורה דעתו על שליטה זו. נחמתו של ההמון המביט בקנאה בשועי עולם, ודואג להשפילם כדי שקנאתו תשכך, בינתיים, עד שאראלה תתקשר.

 

מה חושבים על עשירים תוכלו לקרוא כאן: http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/943/219.html.

איני יכול להיאבק ברגשות הקנאה, וגם לא לשנות את העובדות כי הכסף לא יענה את הכל, ואולי לא יענה מאומה. למי שיש את צרכיו הסבירים, עשויים להיות חיים מאושרים, וכל תוספת כלכלית לא תביא אושר כלשהו. אולם, אני מבקש להזכיר שני מאמרי חכמים, היכולים להאיר את היחס לעושר בצורה אחרת. האחד הוא הדיון בשאלה מדוע חזר יעקב לעבר הנהר ונותר לבדו, תוך סיכון חייו, כפי שמעידה הגמרא במסכת חולין צ"א. התשובה היא כי "צדיקים ממונם חביב עליהם מגופם", תשובה תמוהה לאור העובדה כי שנאת הממון היא מעלה חשובה על פי הלכות סנהדרין ב', ז', ומעידה כי נושאה ראוי להימנות כדיין.

 

יש המנסים לתרץ ולהסביר את ההבדל בין האמירות הללו, אולם כמובן שאין קשר ביניהן. הרי יש למנות דיין אמיד, שלא יתפתה ליטול שוחד, אולם אהבת הממון היא דבר אחר לחלוטין. מי שרודף אחרי הממון כבסיס לשליטה ולחוסר צדק, מי שמשיג את כספו ולא במשפט, הוא אכן אינו ראוי, אולם העשיר כשלעצמו אינו פסול. צדיקים ממונם חביב עליהם משום שהוא הושג בדרכי יושר ובמאמץ, ובעיקר משום שהממון הופך להיות כלי לעשות בו טוב בעולם. הרי היהדות מעולם לא קידשה את העוני ואת הבערות, שלא כמו הדתות כולן. ההלכה והמסורת עודדו יוזמה ועבודה קשה, עודדו הישגיות וקבעו תקנות מסחריות שלא יפגעו בחלש ובחזק.

 

איני קפיטליסט, אולם גם עניים מעדיפים לגור בארצות קפיטליסטיות, משום ששם יש תקווה וצדקה גדולים יותר. העושר שמור לבעליו לרעתו, אולם לסובבים את בעליו הוא מביא טוב. יצירת מקורות פרנסה ותמיכה במוסדות וביחידים עומדים על כתפי העשירים.

התפיסה הנוצרית והמוסלמית התנגדה לזכות הקניין המוחלטת, פעלה כנגד אחזקת רכוש אישי, וראתה בעושר תוצאה של חמדנות ורדיפת בצע. בברית החדשה (מתי 24,19) אומר יש"ו כי "נקל לגמל לעבור בקוף המחט מלעשיר לבוא למלכות האלהים". היהדות שלא ראתה זאת כך, שנואה דווקא בגלל עובדה זו. זכות הקניין היא זכות מקודשת, וממנה נגזרות הלכות חושן משפט, והרי גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים (ברכות ח'). התורה קוראת לריסון העושר, ולחלוקה שווה יותר, אולם אינה מבקשת עולם בו כולם שווים, והעושר מחולק בשווה. אביון לא יחדל מקרב הארץ, גם עשיר לא. השאלה שההלכה עסוקה בה, ללא נאיביות, היא כיצד נותנים לכוחות השוק להתגלגל ובכל זאת שומרים על צדק כלכלי. מצוות הצדקה אינה מעודדת עוני או שוויון, אלא דווקא יוזמה ואמידות כלכלית, שהרי היא מוטלת על אלו שפעלו למען השגת העושר.

 

הניחו לעשירים, הניחו לאראלה ממפעל הפיס. בקשו ממון המושג במשפט ובעמל ובצדקה הניתנת בחסד וברצון. עשירי ישראל, ממש כמו העניים שבקרבנו, עשויים להיות ישרי דרך ובעלי חסד גדול וגם להיפך. הממון הוא ניסיון, כמו המסכנות, ומרבית העשירים והעניים עומדים בניסיון היטב, בתרומות ובתפילות, בחסדים של נתינה וקבלה. דווקא אלו הסולדים מן העשירים, הם הנמשכים לממון ורואים בו חזות הכל, ודווקא הם, כאשר אין בידם עושר, ימתינו לו, וישארו בדלותם הכלכלית והרוחנית.

מאמר שני של חכמים הוא כי דירה נאה ואישה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של האדם (ברכות נ"ז). בעלי נפש רחבה חשודים כתלמידי בלעם, אולם דירה נאה מרחיבה את הדעת ולא בהכרח את הנפש. הרי גם לימוד תורה מרחיב את הדעת ועלול להרחיב את הנפש ולעורר גאווה וקנאה ותחרות, גרועה מזו של עשירי עולם. אל לנו לבלבל בין דעת רחבה ונפש רחבה, בין מי שעורך חתונה בשבעה מליון דולר, אך הוא איש עמל הנהנה מיגיע כפיו, ובין מי ששותה מים במשורה ואפילו בתורה עמל, אך נפשו רחבה ומזלזלת ונהנה מיגיע כפיהם של אחרים.