הרב ברוך קהת

פרשת פינחס

הרב ברוך קהת

 

מידי שבוע, נפרסם בע"ה פינה קבועה זו ובה נציג את הנושאים שבפרשת השבוע באופן כוללני, ונעמוד על מקומה של הפרשה ברצף הכללי של התורה. לפינה זו שתי מטרות עיקריות:

 

א. לסייע לקהל המקשיב לקריאת התורה להבין את רצף האירועים וסדר המצוות הנקראים לפניו.

 

ב. להיות בסיס ראשוני ונקודת מוצא ללימוד פרטני ומעמיק של חלקיה השונים של הפרשה.

 

 

הפרשה פותחת בתגובת ה' למעשה קנאותו של פינחס שבסוף הפרשה הקודמת, שהשיב את חמת ה' מהעם ועצר את המגפה. כשכר לפעולתו הוא זוכה להבטחת ברית שלום של כהונת עולם (כ"ה, י-טו). לצד שכרו של פינחס על מעשיו, מצווה ה' את משה לענוש את המדיינים שהכשילו את ישראל בדבר פעור (טז-יח). קיום מצווה זו מתואר רק בפרשת מטות (ל"א), ויתכן שלא נצטווה משה מיידית להכות את המדיינים, אלא הציווי הוצמד לתיאור האירוע שמחמתו צווה.

 

 

מאז כיבוש עבר הירדן מיד האמורי חונים בני ישראל בערבות מואב מול ירחו מקום הכניסה לארץ (כ"ב, א), ולכן עיקר הפרשיות שמכאן ועד סוף הספר עוסקות בנושא ההכנות לכניסה לארץ. כשם שבתחילת הספר נערך מפקד לצורך סידור מחנה ישראל (א'-ב'), כן נדרש עתה לערוך מפקד חדש לצורך חלוקת הארץ לפי גודל השבטים (כ"ו, נב-נד). כשם שבמפקד הראשון לא נמנה שבט לוי, שסודר במחנה עצמאי בתוך מחנה ישראל, יחד עם המניין של שאר השבטים (א', מז-מט; ב', לג), כך גם במפקד הנוכחי לא נמנה שבט לוי יחד עם שאר השבטים, שכן הוא לא עתיד לקבל נחלה בארץ (כ"ו, סב).


בהצגת מניינו של כל שבט מופיעה רשימת המשפחות של השבט ולבסוף המניין הכולל של הגברים של השבט מבן עשרים שנה ומעלה. באופן חריג מופיעים שמות של בני אדם פרטיים במסגרת רשימת המשפחות של שני שבטים – ראובן ומנשה. אצל משפחות ראובן מופיעים דתן ואבירם תוך אזכור של תלונות עדת קורח, ואצל משפחות מנשה מוזכרות בנות צלפחד. הסיבה להתייחסות המיוחדת אליהם נובעת כנראה מייחודם בקבלת נחלה בארץ (הנושא שהוא כאמור מטרת המפקד). בני עדת קורח לא קיבלו נחלה בארץ כפי שעולה מכ"ז, ג, ובנות צלפחד קיבלו נחלה למרות היותן בנות (כ"ז, ז). וראו על כך בהרחבה במאמרי "צדיקים לעולם ירשו ארץ", עלון שבות, גיליון 99 (תשמ"ג), עמ' 63­-68 (קישור למאמר למעלה בצד שמאל).


לאחר מצוות חלוקת הארץ בגורל לפי גודל השבטים (כ"ו, נב-נו) מוצגת טענתן של בנות צלפחד ובקשתן לקבלת נחלה בקרב משפחת אביהן, והיענות ה' לבקשתן עם קביעת דיני הירושה הכוללים גם התייחסות למצב דומה של מוריש שיש לו רק בנות (כ"ז, א-יא).


הנושא הבא הוא מינוי יהושע כמחליף למשה בתור מנהיג הדור הבא (יב-כג). המצווה למנות את יהושע באה כתגובה לבקשת משה למנות לו מחליף, בעקבות מצוות ה' אליו לעלות אל הר העברים כדי שיראה את הארץ קודם מותו. יש קשר בין נושא זה של מינוי יהושע לנושא הקודם של מפקד בני ישראל, שכן שניהם עוסקים בהחלפת הדור הקודם בדור החדש. פרשת המפקד מתייחסת להחלפת הדור "ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני" (כ"ו, סד), ופרשת מינוי יהושע להחלפת ההנהגה שלו (שמעתי מד"ר איתמר כסלו). לקראת סוף ספר דברים חוזרת התורה על הציווי למשה לעלות להר העברים (דברים ל"ב, מח-נב) בסמוך לתיאור קיומו בסוף הספר (ל"ד).


חלקה האחרון של הפרשה עוסק בנושא קרבנות החובה הקבועים המוטלים על הציבור – התמידים והמוספים. הפרשה מפרטת את הקרבנות שיש להקריב בכל יום, בכל שבת, בראשי החודשים ובמועדות, וכן את המנחות והנסכים שיש להקריב עימם. בפרשת המועדות שבספר ויקרא (כ"ג) נאמר בכל מועד הציווי הכללי: "והקרבתם אשה לה'", ובפרשתנו התורה משלימה את הציווי הזה על ידי פירוט הקרבנות שיש להקריב כאשה בכל אחד מהמועדים. נראה שאת מקומה של פרשה זו כאן יש לבאר כנובע מהמסופר בפרשת בלק. בסופה של פרשת בלק מסופר על היצמדותם של בני ישראל לבעל פעור, ועל המגפה שבאה עליהם בעקבות זאת, המגפה שנעצרה על ידי פינחס הכוהן. כנגד התדרדרות זו של בני ישראל מציגה התורה בפרשת הקרבנות את הדרך הנגדית שעליהם ללכת בה, באמצעות הקרבה תמידית של קרבנות לה' על ידי כוהני ה'. סיבה נוספת להבאת הפרשה כאן ניתן למצוא בסיפור העיקרי שבפרשת בלק. שם מתואר שלצורך הצלחת בלעם לקלל את ישראל בנה בלק שלוש פעמים שבע מזבחות והקריב עליהם שבעה פרים ושבעה אילים לעולה (כ"ג, א-ג, יד, כט-ל). כנגד פעולה מגמתית זו של בלק שנעשתה לצורך השעה, מציבה התורה בפרשת הקרבנות את מעלתם של ישראל שמקריבים באופן מתמיד עולות על מזבח ה'. בדומה לקרבנות בלק גם בקרבנות ישראל מופיע המספר שבע באופן בולט במספר הכבשים הקרבים במועדים ואף במספר הפרים בשביעי של חג הסוכות.