הרב שלמה וילק

חינוך הורים

הרב שלמה וילק

תכנית מלווה מלכה, רשת ב', מוצש"ק פרשת פנחס, התשע"א.

 

לפני שנים, כשהתבקשתי לנהל תיכון תורני לנערים בגיל תיכון, הצבתי לעצמי מטרה, לחנך את הילדים ולא את ההורים. האמנתי אז כי אם אצליח עם התלמידים, ממילא הדבר יקרין גם על הבית, וגם האמנתי כי הורים לא יקשיבו ולא ישתנו. כמה שנים עברו עד שהבנתי כי התלמיד הוא תבנית נוף ביתו, ואם לא אכיר את הנוף הביתי ולא אגע בו כמערכת חינוכית, לא אצליח. כבר שנים אחדות רוב עיסוקי הוא עם הורים ובני משפחה, כדי שאוכל לראות את התלמיד בראיה מקיפה ולחנכו בהתאם. יתירה מזו, גיליתי שהורים מבקשים עזרה ורבים מהם רק מקווים שמישהו יאמר להם מה לעשות.

 

אנו מדברים הערב על אבדן הסמכות ההורית, על התפרקות המשפחה המסורתית, על בעיות הפרנסה ועל ההתמודדויות מול חברה לוחצת וחסרת מעצורים, הישגית וכזו שאין בה רשות היחיד יותר. וודאי שיותר מאי פעם צריך לעזור להורים להתמודד, לתת להם כלים להבין את הילדים וכלים לכוון אותם. אולם דווקא גישה אחת שהשתמשתי בה סייעה לי כהורה וגם כמחנך ורב. גישת הויתור על ההתחנכות והיכולת לקבל עצמי כמו שאני.

 

רבים מן התכניות בענייני הורים וילדים ובני זוג מעוררים בנו רגשות אשם. אנו מחפשים מה לא בסדר אצל ההורים, ומדוע קשה לבני הזוג? אנו מציבים את המבוגרים בפני מראה שלימה ומראים להם את פרצופם השבור, מבקשים מהם להיות מושלמים. זה הרי תוצר של החברה בה אנו חיים, חברה עובדת אדם, חברה המכבדת רק את היפים והצעירים והמוצלחים.

כמה פעמים שמעתי מורים ואנשי טיפול המצקצקים בלשונם ומסבירים כי אם יש ילד בעייתי יש לבדוק את הוריו. ואנו ההורים מלאים רגשות אשם, מול ילדינו ואחד מול השני. כל כך הרבה מבני קהילתי באים להתייעץ איתי בנושאי זוגיות, וכל אחד אומר לי כמה הוא מקנא באחרים שזוגיותם מושלמת, אחרים שגם הם ביקרו אצלי אתמול.

 

ניסיון לחנך ילדים כשאנו מלאים רגשות אשמה, או מתוך מחשבה שנוכל להיות מושלמים, עלול להיכשל, כמעט כמו חינוך ע"י הורים המציגים חזות מושלמת. ילדינו צריכים להבין כי איננו מושלמים, כי גם לנו יש מה ללמוד, אולי גם מהם!, גם אנו טועים בשיקול הדעת ומותר לנו להתחרט, ובעיקר – אנו מתקדמים ולומדים ויכולים להשתנות. העצה מועילה לא רק בקשר עם הילדים, אלא גם בין ההורים עצמם, הוי לומד מכל אדם אומרים חז"ל, גם מילדים ומבני זוג. לבקש סליחה מילד אינו גורם לאבדן הסמכות ההורית, ולהגיד 'צדקת' לבת הזוג, שהרי בדרך כלל היא הצודקת, לפחות בביתי, לא יפחית את כבודנו בעיניה.

 

ילדים צריכים לדעת להתמודד עם כשלון ולא לראות בו בושה, אלא הזדמנות לתיקון, הם חייבים להכיר בעובדה כי לא דורשים מהם להיות מושלמים, אלא לשאוף והתקדם, לא במילים אלא בדוגמא אישית.

כך שואלת הגמרא במסכת נדרים : מדוע בניהם של תלמידי חכמים אינם נעשים תלמידי חכמים? שאינם מברכים בתורה תחילה. אם התורה שלנו הופכת ל"מקצוע", ל"אורח חיים" או ל"תרבות" ולא מתחדשת בכל בוקר ע"י הברכה, אזי ילדינו לא ימצאו מה להתחדש ולחדש בה ויתנתקו ממנה.

 

וכדאי להזכיר לילדים - הוריכם רוצים את הטוב בשבילכם, אך לא תמיד אנו יודעים כיצד לעשות זאת. איננו רוצים שתהיו כמונו, אלא יותר מאיתנו, אך אנו רוצים שתמשיכו בדרך בה חינכנו אתכם ולעיתים איננו יודעים לומר זאת. אנו מכירים בחשיבות של ההתנתקות מאיתנו, אולם מקווים כי לא תהיה כואבת. איננו מושלמים. גם אתם לא.