הרב ברוך קהת

תשעה באב

הרב ברוך קהת

בשבת שלפני תשעה באב אנו קוראים את פרשת 'דברים', שבה מתואר בהרחבה חטא המרגלים. בעקבות חטא זה נגזרה על דור המדבר הגזירה שהוא לא יכנסו לארץ, ורק הדור הבא יזכה להיכנס אליה. לפי דברי המשנה בסוף מסכת תענית גזירה זו נגזרה בליל תשעה באב, וביארו חכמים שבעקבות הבכייה של חינם שבכו ישראל באותו לילה, נגזרה עליהם בכייה לדורות בחורבנן של שני בתי המקדש.

בכייתם של אותו הלילה נבעה מחששם: "וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז" (במדבר י"ד, ג). חשש זה בסיסו חוסר אמונה בכוחו של ה' להוריש את יושבי הארץ מפניהם.

 

משה בנאומו שבתחילת ספר דברים מדגיש מאוד עניין זה של חוסר האמונה:

וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם: ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם: וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם: הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם (א', כט-לג).

 

האמונה נובעת מהקשר הרציף היומיומי הקבוע שבין האדם לבוראו, והעם במדבר אכן ראה וחש בכך באופן יומיומי, בחינת "כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר י"א, יב). ברור אם כן שבכייתם של חינם הייתה, שהרי הם ראו את כוח ה' באופן בלתי אמצעי באופן מתמיד. הבעת חוסר אימון בה' במצב זה מהווה פגיעה חמורה ביותר בתשתית האמונה.

אך בבכייתם הדגיש העם דבר נוסף: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנו" ּ(כז). העם טען שה' הביאם לארץ כביטוי לשנאתו אותם. לכן בנאומיו לאורך ספר דברים, מדגיש משה יותר מאשר בכל חומש אחר של התורה את אהבת ה' את ישראל. הרי שגם מבחינה זו בכייתם של חינם הייתה: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים: כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" (ז', ז-ח. וראו ד', לז; ז', יג;י', טו; כ"ג, ו).

 

לעומת דרכו של דור המדבר, שנהג בחוסר אמונה בה', מציג משה בהמשך נאומו הראשון את דרכו של דור הבנים, שקיים את מצוות ה' כמאמרה ולא נמנע מלהילחם עם סיחון ועוג כמצוות ה', ולא נגעו בו נגעי חוסר האמונה של דור אבותיו. אך בחלקו השני של הנאום (פרק ד'), שמהווה מסקנות מחלקו הראשון (א'-ג'), שבו התיאור ההיסטורי שמציג את ההבדל הנזכר בין שני הדורות, משה מדגיש שאמנם דור זה לא נכשל בחוסר האמונה בה', ולכן יזכה להיכנס לארץ, אך מוטל עליו לזכור ולשנן לבניו ולבני בניו את אירוע האמונה הגדול של מעמד הר-סיני, כדי לשמור על גחלת האמונה שלא תכבה:

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן (ד', ט-י).

 

את החשש מפני שכחת מעמד זה, והתורה שניתנה בו, והתדרדרות לעשיית הרע בעיני ה', מתאר משה בהמשך, ולצד זה את התוצאה של איבוד הארץ והיציאה לגלות שבעקבותיו. זו הפרשה שאנו קוראים בתורה בתשעה באב, שבו התגשמה נבואת פורענות זו, בעקבות אי קיום דרישותיו של משה לשמור על גחלת האמונה, והשחתת הדרך שבאה בעקבות זאת. הפרשה מסיימת בהדגשה רחבה של עניין האמונה תוך הדגשה של זכירת מעמד הר-סיני ויציאת מצרים, כבסיס לאמונה שעלינו להתמיד בה ולהשיבה אל לבנו בכל עת.

 

אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם: לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד: וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים (ד', לה-מ).

 

יום ט' באב הוא אפוא יום חיזוק האמונה וההכרה באהבת ה' אותנו, ויהי רצון שעל ידי כך נזכה להפיכתו ליום ששון ושמחה במהרה בימינו.