הרב שלמה וילק

תייר מזדמן

הרב שלמה וילק

 

מדור איפכא מסתברא נועד להעמיד אתגר בפני החשיבה הרגילה, לא בהכרח להביע דעה. אנו מבקשים לחשוב, לצאת לרגע מן הקופסא, כדי להבין אותה טוב יותר. כך אולי ייהפך ה״סיטרא אחרא״ (הצד האחר, השטן) להיות ה״סיטרא חד״ (הצד האחד).

  

 

התרבות והדת היפנים משכו אותי מאז ומתמיד. היפנים הם אנשי עמל, דבקים במסורות שלהם ועם זאת מעורים היטב בעולם התרבותי והטכנולוגי העולמי, מוכנים להקריב למען ערכיהם. את מפרץ הפנינים אני מעדיף לשכוח, ממש כפי שהם מעדיפים, למרות שהייתה זו נקמה על השפלה שהנחילה ארה"ב ליפנים מאה שנה קודם.

ביקרתי ביפן בקיץ, למדתי להכיר את האנשים והתרבות בצורה טובה יותר, שוחחתי עם מקומיים, ומכל עבר ניבטו אלי שני דברים – קידמה ומסורת. טכנולוגיה עילית בצד מקדשי שינטו, בודהה וזן, אנשים חנוטים בחליפות ליד לבושי קימונו.

 

באותה העת אירע הרצח הנורא בנורווגיה, בו נרצחו עשרות נערים במחנה קיץ. את הסיקור ראיתי ב- CNN וליבי היה עם החללים והמשפחות. רשת החדשות הגדולה בעולם הפסיקה את שידוריה לשעתיים והקרינה את מיסת הזיכרון מהכנסייה המרכזית באוסלו. ללא שמץ ציניות, ביראת קודש ובעין דומעת, סיקרה כתבת ה -CNN את המיסה, כשהיא נרגשת ומזועזעת מפרקי התהילים שהוקראו בידי המקהלה.

ביפן, כשאני מוקף במקדשים מכל עבריו של המלון בו שהיתי וצופה בסיקור המיסה הנוצרית מנורווגיה, שמעתי יותר שיח על אלהים (גם אם לדידי הם אלהים אחרים) מאשר שמעתי כל ימי במרחב הציבורי הישראלי, ונמלאתי עצב.

 

מה היה לה לחברה הישראלית שאינה משוחחת יותר עם ועל אלהים? הלא בניו של הקב"ה היינו, ואיך נהפכנו לסורי הגפן נכריה? איך קרה שאלהים אינו מוקד השיח היהודי יותר? השתדלתי להרחיק את המחשבות הללו, שלא אהיה חס וחלילה מוציא לעז על עם ישראל, ויבוא המלאך ובידו רצפה, אלא שהמחשבות אינן מרפות מאז ובכל פעם מעלות אפשרות חדשה.

אולי אלהים נעלם מן השיח משום שגם אצלנו, אנשי ההלכה, החליפה ההלכה לחלוטין את האלהים? אולי משם שרבנים עסוקים היום בתשובות להלכות, בביקורי קברים, ובתיווך בין יונתן בן עוזיאל והקהל תמורת ממון רב?

האם ייתכן כי הסיבה היא המאיסה שמאס עם ישראל בדת החרדית, שהיא בעיניו מעודדת בטלנות, מפלה נשים וזרים ולנטל על החברה הישראלית? אולי זו החקיקה הדתית שכבר אין בה כל ערך, אלא רק חילול השם?

 

אולי אלו מלחמות הרבנים, רדיפת הבצע של אחדים מהם, הבטחות השווא לגאולה שלמה ולרפואה קרובה? אולי ההתנחלויות שהן לנטל בטחוני וכלכלי בעיני שטופי המח למיניהם? אולי תכנית הלימודים במקצועות היהדות שכמו שאר תכניות הלימודים בישראל עסוקה בשינון והקאה, וממילא שנואה כמותם?

איני יודע מה התשובה. האם הפרדת הדת מהמדינה היא הפתרון, או אולי הפרדת הכסף מהדת? האם שינוי פני ההלכה יעזור, שמא העמקת הזהות היהודית?

דבר אחד ברור לי, ככל שנתאמץ ונתייגע וככל שנכריח את החברה לשמוע בקול התורה, האלהים או המסורת, כך יתרחקו כולם. ביפן איש אינו מוכרח ע"י חוק להביא את אפר הוריו לקבורה תחת מזבח בודהה, ובאוסלו איש אינו חייב ללמוד תהילים לבגרות. בארה"ב אסור ללמוד דת בבית הספר, ובצרפת המדינה מתנגדת לדת. בכולם יש שיחה על אלהים במרחב הציבורי, בארה"ב הנשיא מבקר בכנסיה, ביפן הוא מבקר במקדשים, רק בישראל בה השיח על אלהים מוכרח ע"י חוק, איש אינו מדבר עליו באמת.

ואנו, הציבור שצריך לדבר על השראת שכינה, על רוממות המוסר, על חסדי שמים, עסוקים בדיבורים על שירת נשים וצניעות (שהם חשובים מאוד, אין ספק), באזהרות על חוסר כשרות (שהיא כמובן מטמטמת את הנפש), בהקמת ישובים (שהם בניין האומה בבירור), רק לא בשיח על אלהים.

 

איכה נעלם בורא עולם מפני תיאוריית האבולוציה, וטרם מצאנו לנוכחותו משמעות עמוקה יותר? מדוע קניית המקומות לראש השנה בבית הכנסת היא ההכנה החשובה ביותר לראש השנה? איך ייתכן שרב יאסור לימוד גמרא לנשים בשם השו"ע, כאשר גם הן רוצות לדבר עם אלהים ועליו?

 

עלינו להרפות, לשחרר את מונופול על השיח. אני מאמין בכל לב שהשיח שלי על אלהים אמיתי וכן יותר מכל שיח אחר, אולם איני דורש בלעדיות על השיח הזה. שידברו כולם על האלהים, אפילו שיחשבו שהוא גוף (כדברי הראב"ד הלכות תשובה פ"ג, שם הוא טוען כי יש רבים משלומי אמוני ישראל ההולכים כפשט המקראות וסבורים שאלהים הוא גוף), שירצו לומר תהילים בלי לחשוב שהם במקום רופאים, אפילו שיהיו שמאלנים ר"ל. אם נסיר את המתווכים מהדרך נגלה שאלהים קרוב מאוד לכל אשר יקראהו באמת – לא צריך רבנים קוסמים ומכשפים, לא צריך אנשי חברא קדישא מחללי שם שמים (כאלו ראיתי בהלווית אחותי בשבוע שעבר), לא צריך רבני ערים (ראו איך ירושלים מסתדרת בלעדיהם). נחזור להדרכת משה – 'כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים' – נמתין שהעם יבוא לדרוש, נוותר על תורת יתרו – 'והזהרתה אתהם'.

 

במקום שאלות על האיך והכיצד, נשאל על המדוע ולמה, נגלה עניין גדול יותר בקב"ה, בשכינה ובהשגחה מאשר בפרוצדורות משונות שדבר אין להם עם ההלכה וודאי לא עם אלהים. חכם עדיף מנביא, אך הוא מותיר אותנו ללא שאר רוח, ללא מבט רחב ומקיף לו אנו מייחלים באמת, הוא עלול לבנות רק מחיצות כדי למנוע היזק ראיה, מחיצות האוטמות את האור והאופק.