הרב שלמה וילק

מרחב ואנושיות

הרב שלמה וילק

 

 

בכל רגע נתון, כך מלמדים הנתונים שמפרסמים באונסקו, יש בעולם כשני מיליארד אנשים שאינן בארצם, דהיינו תיירים או שוהים לזמן קצר בארץ שאין להם בה אזרחות. בכל רגע נתון, עמוד הבית שלנו בפייסבוק נצפה כנראה יותר מאשר דמותנו האמיתית, זו שאינה במרחב הוירטואלי. בכל רגע שאני בבית, מול המחשב, נמצאים איתי בבית עוד אלפי אנשים – חברי בפייסבוק, רשימת הכתובות שלי בדוא"ל, רשימת הקשורים אלי בסקייפ, ועוד. המרחב האישי מאבד את משמעותו, אין משמעות יותר לחצר, שהיא בדרך כלל משותפת לכולם, וממילא אינה קשורה לאיש, אין משמעות למרחב מוניציפאלי, לעיר ולמדינה. כולנו יכולים להיות בעת ובעונה אחת בכל מקום ובשום מקום, גופינו הפיסי והוירטואלי מפוזר לאלפי חלקים, מונח ברשויות הרבים. אנו רוצים לחיות לנצח, וכמו וולדמורט, משחררים את הנפש מן המרחב האישי, אל זה הציבורי.

 

היוונים כבר הבינו את חשיבותו של המרחב האישי הפרטי, ואת חשיבותה של הפוליס. אפלטון הקדיש פרקים שלמים בפוליטיאה לחשיבותה של הפוליס, לא כמרחב פעולה בלבד, אלא כמרחב בו מתרחשת האנושיות. התלמוד הבבלי במסכת עירובין (מ"ט א') מגדיר את עירוב החצרות שעושים בשבת כדי לאפשר טלטול בין רשויות יחיד, כאמצעי להאהיב שכנים איש על רעהו, שכנים המנוכרים זה לזה בדרך כלל בגלל המחיצות ביניהם. גם בבבא בתרא (ד' ב') מאריכה הסוגיה ללמד כי איננו מתקנים תקנות מיוחדות לסימון רכוש בחצר, כדי שלא לגרום לשכנים לחשוד ולתחמן. גדר טובה עושה שכנים טובים, כך מסתבר, לא אם היא גבוהה מאוד ומרחיקה איש מרעהו, אלא אם היא יציבה מספיק כדי למנוע סכסוכים (ב"ב ו' ב'), ושקופה דיה כדי לאפשר שותפות למרות ההפרדה (ב"ב ד' ב').

התעוררות הלאומים של המאה ה-19 הייתה למעשה שלב חדש בהגדרת האנושיות. האוטונומיה שניתנה לאדם מאז המהפכה הצרפתית, הפכה להיות אוטונומיה לאדם לבטא את עצמו במסגרת קבוצה בעלת מאפיינים דומים. הלאום אפשר לאדם לבטא לא רק את חירותו, אלא את שאיפותיו. המרחב הגיאוגרפי של הלאומים, קרי המדינה המודרנית, לא היה רק מרחב פונקציונאלי כדי לחיות בו, אלא מרחב בו מתרחשת האנושיות הכללית, מרחב היוצר יחסי גומלין, סכסוכים ושלום, ויכוחים ופשרות. ללא המרחב הלאומי, אין מקום ללאום כלו, הנאלם דום. גבולות בין מדינות גם הם שומרים על הדינמיקה האנושית העולמית.

 

הטכנולוגיה אותה השגנו בזכות המרחב האישי והלאומי, בזכות היכולת לקבץ אנשים במקום אחד למען מטרה משותפת, קמה על יוצריה. בגלל הטכנולוגיה איבדנו את תחושת המרחב ואנו חוזרים להיות נוודים. אמנם הנדודים מפתחים ומעשירים את העולם, בנדידת ידע וטכנולוגיה ממקום למקום, אולם באותה עת הם מוחקים זהויות והופכים את האדם לנשלט בידי הטכנולוגיה אותה יצר. מחבר סדרת הספרים לילדים נרניה , ק.ס. לואיס, כתב ב'ביטול האדם' שלו, עוד לפני שבעים שנה, כי סופו של האדם שכבש את הטבע והתגבר עליו, ללכת כאסיר אחרי עגלתו של המנצח, מנצח שהוא יציר כפיו של האדם. 'כוכב הקופים' מתקרב והולך, רק שלא הקופים ישלטו בנו, אלא יצירי כפינו.

 

מדינת ישראל עומדת בראש המאבק הזה. אנו הלאום היחיד הקושר בין זהות לאומית, השתייכות משפחתית גזעית, סיפור משותף וחבלי ארץ, איננו ילידים לארץ הזו, אלא ישות חיה ופוליטית שהארץ היא אחד מחלקיה ההכרחיים. הלאום הפלשתינאי למשל אינו לאום אתני המבוסס על דת או שאיפות משותפים. אנו רוצים להציב דוגמא לעולם, דוגמא לעם היושב על אדמתו כדי לספר בה ועליה סיפור, על אבות ועל בנים, על אלהים ובני אדם. עם שבזכות המרחב הגיאוגרפי שלו, או בזכות הכמיהה אליו שנים רבות, ובזכות המרחב האישי המגיע לכל אחד באותה מדינה, שמר על זהות לאומית, על ערכים עליונים, על איכויות שלא נראו בכל אומה ולשון.

 

יהיו מי שיאמרו שאלו דברי רהב ושחץ. יהיו מי שיראו בהם מילים ריקות. אלא שכל צרפתי משוכנע שהוא בן הגזע הנבחר, גרמני ששפתו היא שפת קודש, ואמריקאי שאלהים בחר בו לשלטון על העולם. לנשיא תורכיה ברור כי עמו, שהיה עד לא מכבר האיש החולה של אירופה, הוא מנהיג העולם העתידי, ואחמדיניג'אד זוכה לתשואות באו"ם על אמונתו כי איראן שבה להיות נזר העמים. רק ישראל, הקטן והדל שבכל העמים, זה שהביא לעולם את האמונה באל אחד, זה שהנחיל את זכויות האדם לאנושות, זה ששבתו הפכה לנחלת כלל העולם, מתנצל ומתפחד מלומר כי אנו עם בחירה ודתנו שונה מכל דת ולשון. כך כתב שמואל שניצר ב'אבני יסוד' לפני עשרות שנים, והדברים נכונים עשרות מונים כיום. מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' שבעולם, היא העדות לקידושין בין ישראל לקב"ה – הכתובה - עליה חתומים שניהם, כדברי אנדרה נהר ב'זהותנו היהודית', היא המקום בו יכולים יהודים להביע את אנושיותם המיוחדת. כל מי שמערער על המרחב הזה רוצה למחות את שם ישראל, והרי הובטחנו כי לא ימחה שם ישראל עוד.