הרב שלמה וילק

האם במערב יש תרבות?

הרב שלמה וילק

מדור איפכא מסתברא נועד להעמיד אתגר בפני החשיבה הרגילה, לא בהכרח להביע דעה. אנו מבקשים לחשוב, לצאת לרגע מן הקופסא, כדי להבין אותה טוב יותר. כך אולי ייהפך ה״סיטרא אחרא״ (הצד האחר, השטן) להיות ה״סיטרא חד״ (הצד האחד).

  

בימים אלו של ערב חנוכה מתעורר לו שוב השד הנורא של 'תרבות המערב'. מדריכים בבני עקיבא, מרצים במדרשות השונות, תחנות רדיו יראות שמים, כתבים שומרי חומות, כולם משחיזים מילים ועטים כדי לצאת חוצץ נגד 'תרבות המערב'. 'מי לה' אלי' הם יכריזו מול המתיוונים מכל הסוגים, וכל מה שאינו בטווח עיניהם התורניות יהיה לצלם בהיכל. כמה פעמים שמענו כמה נוראים שמות בתי העסק בשפת לועז, וכמה הוזהרנו מן המרדף המערבי אחרי העושר שהוביל לאומללות ולאחוז התאבדויות גבוה? כמה דיברנו כולנו על 'תרבות ישראל סבא' מול 'התרבות הזרה' שהשתלטה עלינו? אמנם רובנו נהנים הרבה מן התרבות המערבית, הולכים לרופאים מומחים, משתמשים במחשבים ניידים ונייחים, נוסעים במכוניות חדישות, לובשים בגדי מותגים, גולשים באינטרנט וצורכים מזון מהיר, אך את אלו איננו מכנים 'תרבות המערב'. רק את הקליפות של התרבות הזו, שרצתה לרדוף אחרי האושר ומצאה עצמה רודפת אחרי העושר, שרצתה לשפר את החיים ולתקן עולם ומצאה עצמה משעבדת את החיים והעולם אל גחמותיו של האדם. אלא שלעיתים קרובות המלחמה בקליפות הופכת לתפיסה ילדותית של המושג 'תרבות המערב', ומנסה להרחיק גם את ההישגים שבתרבות הזו, שאנו שותפים ביצירתה כמו גם בצריכתה.

 

ומה באמת עוללה תרבות המערב לעולם התורה?

 

תרבות היא 'מכלול הערכים ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בסמלים, בטקסים ובמיתוסים על פיהם אנו חיים'. אלו הבדלים יש בין המיתוסים של תרבות המערב לאלו היהודיים? הרי אי אפשר להניח כי ההבדל הוא בהיעדרו של האלהים בתרבות המערבית, משום שהוא נוכח היטב גם בתרבות זו. גם ההנחה כי התרבות המערבית הובילה להדוניזם ולהפקרות ואילו התורה מונעת זאת, מגוחכת בעיני מי שקרא את הרמב"ן המפורסם על ה'נבל ברשות התורה' או כל אחד מן הנביאים וההיסטוריונים של הדתות, וגם להבדיל, בעיני מי שקרא את הצהרת העצמאות או החוקה האמריקאית.

למעשה, אם יש חשיבות למשימה של 'תיקון עולם', הרי תרבות המערב תרמה לו יותר מכל תרבות אחרת מאז ומעולם. העולם המערבי שמח ומלא סיפוק יותר ממה שכל דת כלשהי בעולם נתנה לבני אדם, והאומללים הם אלו שנותרו בעוני ובערות. העולם המערבי קרוב יותר מאי פעם לדעת את השם, יותר ממה שכל דת השיגה אי פעם הבנה במופשט וברוחני.

איני יודע במה לחמו החשמונאים ומי היו המתייוונים, אולם אני מאמין כי גם הם לחמו כנגד הקליפות של התרבות הזו – ההערצה ליופי וההעמדה של הגוף האנושי כנקודת הסיום של השאיפות האנושיות. הקליפות של התרבות המערבית של ימינו דומות מאוד לאלו שבימים ההם, והן בשלשה מישורים:

  1. הטכנולוגיה החליפה את האל כמוקד הישועה הרפואית והרוחנית.
  2. האמנות החליפה את האל כמוקד לתחושת הנשגב והמרומם.
  3. הסדר החברתי החליף את עבודת האל ע"י החוק.

איננו צריכים להילחם נגד תרבות המערב, אלא להוסיף נקודת קצה חדשה ולהעמיד את השיח על האלהים העומד מאחורי הישועה, התרוממות הרוח והחוק. אנו חלק מן העולם המערבי, החל ממהפכת הדפוס ועד המהפכה הדיגיטלית בזכותה אנו יכולים לכתוב ולקרוא שורות אלו, ואנו יודעים לנצלה היטב לצרכים הרוחניים והמעשיים שלנו. מי שנלחם בקליפות הללו ע"י קריאת תיגר על המציאות המתחדשת בעולם, סופו להחזיר את העולם לאומללות ולסבל, ויותר מזו – להמעטת שם השם בעולם.

ועוד, מי ששם במרכאות את צמד המילים תרבות המערב, כאילו אין בה תרבות וכל כולה טומאה, הוא חוטא לאמת. תרבות המערב היא גילוי אלוקות בעולם, היא יפיפיותו של יפת ושל שם, חם טרם זכה, שאנו חייבים להכניסה לאהלי שם, ללא קליפותיה.

ואסוננו גדול יותר, משום שבשם קליפות ההלכה והמסורת הקוראות לאפליית נשים ולהימנעות מחכמות העולם, אנו מציגים את ערכי העולם כערכים זרים ומחטיאים, במקום לקבל את תוכו של הרימון, ולזרוק את קליפתו בעזרת עיקרי האמונה וההלכה.