הרב שלמה וילק

ניסים

הרב שלמה וילק

תכנית מלווה מלכה, רשת ב', מוצש"ק מקץ, התשע"ב.

 

כשנולדנו דאגו לנו הורינו יומם ולילה. כל מה שרק ביקשנו, בבכי או רק בהינף אצבע, מיד קיבלנו. רק לעיתים נדירות אמרו לנו לא. אם היינו רעבים מיד הואכלנו, אם קר היה לנו מיד הולבשנו, בגד בלוי הוחלף מיד בידי הסבתא, ולרגע לא השאירו אותנו לבד. ביום היה זה עמוד ענן שהצל עלינו מתלאות היום וסכנותיו, ובלילה עמוד אש להאיר את דרכנו בחושך. החיים היו בגדר נס גלוי, יומיומי, פשוט. לא חשבנו שאפשר אחרת.

 

גדלנו קצת, לפתע נותרנו רעבים ואיש לא הכין אוכל, דרשנו ונענינו בשלילה, ההורים דאגו מרחוק, רק השגיחו שהכל בסדר, פעלו מאחורי הקלעים, הקשיבו לנו יותר, אך לא תמיד פעלו לפי גחמותינו. הורינו נעלמו לשעות ארוכות והותירו אותנו לבד, חוששים קצת, מתפתים קצת, לא בטוחים אם הם רואים או לא. היו אלו ימים של ניסים נסתרים, השפעה מאחורי הקלעים, ללא אומר. אנו פרשנו את הכל כהצלחה שלנו, חשבנו שהכל מידינו, עד שהפכנו להורים וגילינו כי אין הדבר כך.

התבגרנו עוד. ההורים שלנו כבר לא משגיחים כל כך. הם עוזרים כשצריך, נעלמים מחיינו לרגעים ארוכים יותר, הניסים רחוקים כבר, איש לא בודק באמת אם אכלנו הבוקר, גם לא יכול להשפיע על קבלתנו לעבודה בדרך כלל. החסדים והדינים של החיים שלנו תלויים בעיקר בנו. מרבית שנינו אנו חיים ללא ניסים גלויים או נסתרים, אולם הפלא ופלא, אנו ממשיכים לחוש את ההשגחה של ההורים שנים ארוכות גם לאחר פטירתם. כשדמות דיוקנו של אחד ההורים מזדמנת לבנו או לבתו ומנחה אותו ברגעים הקשים, אין כאן נס גלוי, אולם זהו הנס הגדול מכולם. היכולת להישאר בלב יקיריך גם כשאינך קרוב אליהם, היא היכולת הנפלאה בותר שזכינו לה.

היו ימים, בצעירותו של העם הזה, בהם זכינו לניסים גלויים. כאומן הנושא את היונק נשא הקב"ה אותנו על כנפי נשרים, עמוד האש והענן, המן ושאר הניסים שהיו לשיגרה. וככל שרבו הניסים והמעורבות הגלויה, כך זלזלנו בה יותר, ממש כמו אותו תינוק שאינו יודע להעריך את החסד המורעף עליו.

אחריהם באו ימים של ניסים נסתרים. הביא אותנו הקב"ה אל הארץ והשגיח עלינו מרחוק. את השפע והשלווה שנתנה לנו הארץ פירשנו בטעות כמעשי ידינו, שמנו, עבינו ונשכח אל מחוללנו.

 

ואז באו ימים בהם הפך הקב"ה כביכול לאב ישיש, כדברי המכילתא בפרשת יתרו. מן הנוכחות האלקית נותר רק הרשימו, הזכרון החי שדורש מאיתנו להצניע לכת ולעשות טוב, לדבוק בקב"ה וללכת בכל דרכיו. כל מי שמחכה לנס, או מתמוגג מן הנס שקרה לו, כל מי שרוצה לחזור אל המדבר בו המן חופשי והלבוש אינו בלה, רוצה לחזור ולהיות ילד קטן המתרפק על אביו. כמה קטן אכן אותו האיש, כדברי חז"ל. הרי זה נס גדול יותר, חשוב יותר ומלא אמונה, כאשר די בדמות דיוקנו של אב הרחמן כדי שנוכל אנו לשנות את מציאות חיינו, ללא צורך בנס גלוי או נסתר. הרי בגיל הינקות השתמשנו בהורים, בגיל הנוערים מרדנו בהם, ורק משבגרנו ולא ביקשנו מהם יותר מאשר להיות שם ורק לצפות מאיתנו, רק אז היו הם להורים באמת.

התכנית הלילה עסוקה בניסים, אולם יש לזכור כי הנס הגדול ביותר הוא הנוכחות האלקית שנותרה לאחר הנס. מי שנושא עיניו אל השמים ושואל לנס, מודה למעשה כי אלקים לא נוכח בחייו, ולכן הוא זקוק לו מבחוץ. מי שאלקים בליבו, לא זקוק לניסים ולא מבקש אותם. הוא מאמין כי אם יפעל ויעשה יוכל הוא לשנות את העולם בעצמו, כי זה רצון הבורא. ודמות דיוקנו של הבורא החתומה בנו, היא הכח הניתן לנו לבצע את שליחותינו.