הרב שלמה וילק

דף גמרא בלה

הרב שלמה וילק

תכנית מלווה מלכה, רשת ב', מוצש"ק יתרו, התשע"ב.

 

אחד החששות הגדולים בכתיבת חוק הוא איבוד פנימיותו וטבעיותו. כשכותבים חוק הנכון ליומו, עשויים לקבע אותו לעד, גם כאשר לא יהיה רלוונטי יותר. חמור הדבר יותר בחוק דתי, שמקורו מקודש בקדושת מסורת ומנהג, אז עשויה ההלכה להוות אבן ריחיים על צווארי אלו הרוצים לחיות לפיה.

משהוחלט על כתיבת התורה שבעל פה עמדה בפני העורכים המשימה לסכם ולערוך את החומר העצום שהיה בידיהם, אך לשמור על כך שלא יהיה זה הספר היהודי האחרון שייכתב. ישבו וטיכסו עצה והחליטו שהספר יכיל רק דיונים ומעט שורות אחרונות. את המסקנות הניחו לדעת יפתח בדורו ושמואל בדורו. כך קרה שספר הפסיקה היהודי היה ספר של דיונים ותיעוד ויכוחים ומחלוקות שהונחו בפני פוסקי הדורות.

כך גם קרה שלתנ"ך נכתבו כשש מאות פירושים ולתלמוד כארבעת אלפים, והם הולכים וממשיכים להיכתב. לפני כל שופט בעולם עומד ספר חוקים יבש ומוחלט, ואילו לפני הפוסק היהודי עומדים פרוטוקולים של ועדות חקיקה בלבד.

 

כשהוציא לאור ר' יוסף קארו את השלחן ערוך, כעס עליו מאוד המהר"ל. מוטב, כתב המהר"ל לטעות מתוך לימוד הגמרא, מאשר להיות צודק לאחר קריאה בשלחן ערוך. הנימוק הוא שעדיף אדם פקוח עיניים התועה בדרך מסומא היודע ללכת בדרך הנכונה באופן מכאני. המהר"ל צדק בטיעונו, אך לא ראה את הנולד. גם השו"ע עמד בפני הפוסקים כנושא לדיון, ונושאי כליו רבים. השיטה התלמודית ניצחה, וכל ספר הלכתי שנכתב יישאר תמיד בערבון מוגבל, רק כנקודה למחשבה ולדיון, גם אם נכתב כחוק יבש.

ברית כרותה לישראל בתורה שבעל פה, אומרים חז"ל. התורה שבכתב היא דברי אלקים חיים, אולם התורה שבעל פה כוללת את האור החוזר, את קרני החמה הנשקפות מן המציאות. את התורה שבכתב נטלו מאיתנו גם הגויים, אולם איש מהם לא יכול היה לתורה שבעל פה. ואם חשקה נפשך לראות כיצד שרד עמנו אלפי שנים, כיצד מסרו נפשם יהודים על התורה שבעל פה לאורך דורות, גש אל בית המדרש בלילות הקרים של החודש הזה, ותראה יהודים המנשים את עמלם בדף גמרא בלה, כדבריו המפורסמים של אחד מן הסופרים העבריים.

בדורות האחרונים היו אלו שניסו להחזיר את התנ"ך למרכז הלימוד בבתי המדרש. מטרתם הייתה להשכיח תורה שבעל פה מישראל ולבטל את הברית בין ישראל לאביהם שבשמים, אולם מסתבר כי כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, ומעולם בתולדות העם היהודי לא היו כל כך הרבה לומדי תורה כמו בימינו. פירושים היוצאים חדשות לבקרים מרבים את האמונה והחיבה לתורה שבעל פה, הדף היומי שהפך להיות נחלת מרבית הקהילות בישראל, ומעל הכל, השפה התורנית שחדרה אל מרחב השיח היהודי יותר מאי פעם.

 

דומני כי כשאומרים חז"ל כי חכם עדיף מנביא, כוונתם למעשה היא כי חביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה, כפי שגם אמרו במפורש. התורה שבעל פה חביבה על ישראל כיוון שרק בה אפשר לקיים את מה שנאמר 'טעמו וראו כי טוב ה'', וכפי שאני נוהג לומר לתלמידי – שימו ביס בתורה, טעמו את מה שאתם לומדים והשאירו את סימני השיניים שלכם, הגורסות את התורה. בתורה שבכתב אי אפשר להשאיר סימני שיניים, היא חתומה ונעלה מכל חותם שאותיר בה. בתורה שבכתב משאיר כל דור את סימני שפתיו, את הבל פיהם של הלומדים אותה, מדור ודור ולנצח נצחים.