shministim_subcat - item.php
img

cat = 33

parent = 9

סרטים

גברת הברזל

הרב שלמה וילק

 

 

שוב עמדתי משתאה לנוכח יכולות המשחק של אחת השחקניות הגדולות שנראו על מסכי הקולנוע, מריל סטריפ. את אשת הברזל האמיתית, מרגרט תאצ'ר אני זוכר היטב מימי צעירותי, וסטריפ היטיבה לבטא את טון הדיבור ושפת הגוף, כמו גם הגינונים הקטנים שהפכו את תאצ'ר לגברת הברזל של אנגליה במשך למעלה מעשור. אולם, דומני כי התסריט, שנתן למריל סטריפ אפשרות נוספת להוכיח את הוירטואוזיות שלה במעבר מדמות לדמות, החמיץ את השעה והותיר אצל הצופים אכזבה במקום רוממות.

כשעלה לשלטון קיסר חדש ברומא, היו עומדים אזרחי רומא בצידי הדרך בה צעד להכתרה ומזכירים לו 'sic transit Gloria mundi', דהיינו 'כך חולפת תהילת עולם', להזכירו כי לא יגבה ליבו, שהרי תהילתו בת חלוף. כך בחרה בתה של תאצ'ר, קרול, להציג את אמה בביוגרפיה שכתבה בשנת 2010, כיצד הולכת אשת הברזל ודועכת בגיל 82. זהו סרט שיותר ממה שהוא מספר את סיפורה של תאצ'ר, הוא מהווה למעשה את נקמתה של בת שגדלה בצילה של אם חזקה שראתה בעצמה משרתת של אומה גדולה, והזניחה את ילדיה. בת שנותרה לטפל באימה ההולכת ודועכת, והיא שואלת האם היה כדאי ומה באמת נותר מאשת הברזל? בת השמחה לאידה של אמה שדבר לא נותר מכל הזוהר שלה ואף את משפחתה איבדה. והיא חוזרת ואומרת לאמה הנעה בין סניליות לפכחות כי בעלה מת, וכי היא אינה ראש ממשלה יותר וכי בנה גר בדרום אפריקה ולא יבוא לבקרה. ואני כצופה עומד ותמה איך ייתכן שסרט ביוגראפי לכאורה על אשת הברזל נראה כמו דין וחשבון אותו עורכת בת ממורמרת עם אמה, דין וחשבון המראה לנו כי לא זו בלבד שתהילת עולם חולפת, אלא אף היא אינה משאירה כל חותם, הכל הבל.

כשחזרתי הביתה שאלתי חבורת בני נוער בגילאי עשרים האם שמעו מעולם על מרגרט תאצ'ר, כולם ענו בשלילה מלבד אחת שמאוד אהבה את השירים שלה... ונחמץ ליבי. האם באמת כך חולפת תהילת עולם? האם אין המדובר בראש ממשלה בקנה מידה של לויד ג'ורג', או וינסטון צ'רצ'יל כדברי ההיסטוריונים? חבורת הצעירים הללו, ביניהם גם ילדי, וודאי לא יכירו גם את צ'רצ'יל או לויד ג'ורג, אך אי הידיעה אינה הופכת את ההיסטוריה לחסרת משמעות.

 

מרגרט תאצ'ר הייתה אחת הנשים המשפיעות והחזקות של המאה ה- 20. אני כשלעצמי איני חסיד של מפלגות השמרנים למינן, גם לא של הקפיטליזם התאצ'רי, אולם תאצ'ר חייתה חיים מלאים והותירה חותם עצום של המאה ה- 20. האישה השניה שהייתה לראש ממשלה במדינה מערבית, לאחר גולדה מאיר, והראשונה באירופה. שיטות כלכליות באות והולכות, אולם דמותה של אישה שרצתה להשפיע ולשנות, שהתקדמה מן המעמד הנמוך אל תואר הליידי, שהובילה את אנגליה ברגעים מורכבים, לא במהרה נעלמת. הרי אפשר היה לצלם סרט על משה רבנו או על תיאודור הרצל, דרך עיניהם של ילדיהם, אז וודאי הייתה התמונה משתנה לחלוטין והיינו שואלים האם היה כדאי להקריב משפחה למען השירות הציבורי.

אכן, לעיתים קרובות השירות למען הכלל, בעיקר זה הנשי, גובה מחיר משפחתי. פעמים רבות אני שומע נשות קרירה מזדקנות המקוננות על כך שהזניחו משפחה, והן מצטערות על כך, ונוטלות את משמעות מעשיהן בתהייתן על הראשונות.. דומני כי הסרט, ששתי נשים אחראיות על התסריט והבימוי שלו, אבי מורגן ופילידה לויד, נכנע בקלות רבה מידי לביוגרפיה השטחית שכתבה קרול תאצ'ר, שהיא למעשה ביוגרפיה של בת ממורמרת ואישה זקנה ומשפחתה המפוררת, ולא ביוגרפיה של אשת הברזל.

 

זהו סרט שאיני רוצה שבנותי תראינה, משום שהייתי רוצה שישאפו להיות ראשי ממשלה, שירצו להשפיע ולשנות, ולא הייתי רוצה שיחשבו שהעובדה כי בעוד שמונים שנה כל מה שיישאר מהן הוא זִקנה מנוולת, נוטלת משמעות ממעשיהן. הייתי רוצה שהם יעריכו את ההחלטה של אימן להקדיש את חייה למען השירות הציבורי, ויבינו כי זהו קרבן שנועד לקרב ולא לרחק. הייתי רוצה שילדיהן גם הם יבינו זאת. סטריפ וודאי ראויה לאוסקר שלישי על משחקה, אולם התסריט והבימוי, הטובים אולי כשלעצמם, ראויים לגינוי על ההשטחה ועל העין הרעה שניבטה מבעד למצלמה. אל תלכו שולל אחרי הצגתה של תאצ'ר כזקנה בלה ופתאטית בידי בתה. תאצ'ר נכנסה להיכל הנצח של הנשים ששינו את פני ההיסטוריה בעצם החלטתן ליטול את גורלן בידיהן, וקרבנן ראוי להערכה. כולנו נגיע אי"ה לזקנה ואולי גם לסניליות ולנטל על ילדינו, אולם אין בכך להפחית מעוצמתם של חיינו. ואתם, הילדים, אל תביטו על פני הוריכם הזקנים בחמלה או ברתיעה, ואל תנסו למחוק את החותם שהותירו חיינו. אם תמחקו את החותם שהשארנו אנו, ייעלם איתו גם החותם שתשאירו אתם.

 

תגובות גולשים

(*)שדות חובה