הרב שלמה וילק

תקשורת

הרב שלמה וילק

 

קשה לי עם הרבה ישראלים ויהודים. החרדים לא שותפים פעילים בחיים הישראליים, החילונים לא שותפים בחיים היהודיים, אוהדי הכדורגל לא שותפים בכלל בשום חיים, יהודי הגולה נהנים משותפות הגורל איתנו, אך לא נושאים במחירי הברית הזו, החרד"לים הופכים את הציונות הדתית לקנאית ונטולת חן ומאור פנים, הליברלים מחפפים תוך הצדקת עצמית, השמאלנים ויתרו על גאולה ומעדיפים מצב גלות, הימניים משיחיים מידי ולא מבינים ריאל פוליטיק. האמת, גם אני לא משהו. די מרוצה מעצמי, קצת מבולבל מרוב חשיפה למרחב האפשרויות, מביע דעות על דברים שאינני מבין בהם מספיק, או בכלל לא.

 

מצד שני, אחדים מחברי הטובים היותר הם חרדים, רבים מידי מתלמידי האהובים הם אוהדי כדורגל, טובים מבני משפחתי חילונים, כמה מעמיתי חרד"לים, מרבית שכני ליברלים קיצונים, בודדים מבני שיחי שמאלנים ורבים ממכרי ימניים. ולא, איני סבור שאלו שאני מכיר בסדר וכל השאר הם הבעיה. אני מאמין כי לכל אחד יש מה ללמד אותי, ואשתדל לכבד כל אחד, גם אם אהיה גלוי לב בדבר המחלוקות בינינו. מבין כולם, דווקא עם עצמי הכי קשה לי להסתדר, אבל את זה נשאיר לפסיכולוג. או לאשתי.

בשבוע שעבר עמדתי בתור לטיסת אל על מציריך לישראל. לפני עמד יהודי חרדי מבוגר, ועימו בניו הגדולים. בן אחר התקדם גם הוא לעבר התור, אך התעכב בגלל נכותו. האב הגיש את דרכונו ואת כרטיס העליה למטוס, והמתין כמה שניות עד שבנו הנכה יגיע ויציג גם הוא את דרכונו. לפתע הגיחו מן הצד שני יהודים בגיל העמידה ונדחפו בתור (ככה ידעתי שהם ישראלים) ונעמדו לפני. לא הערתי דבר, אך הם פנו לחרדי בגערה, 'למה אתה עומד, תתקדם!', והוא ביקש רגע והצביע לעבר הבן הנכה ההולך לקראתם. 'לא לימדו אותך שדרך ארץ קדמה לתורה', צעק האחד, והשני החרה החזיק אחריו, 'תעמוד בצד ותחכה, למה אנחנו צריכים לחכות לכם'. ה'לכם' יתברר במהרה כמכוון לכלל חובשי הכיפות השחורות. 'רואים כמה אתה אוהב חרדים', ענה האבא, ואילו הם אמרו 'למה מביאים לארץ את כל הזבל הזה'. התערבנו בשיחה והפרדנו את הניצים מהחרדים, שלמזלנו ישבו במקומות מרוחקים זה מזה.

שני האנשים הללו היו מלאים שנאה לחרדים. דרך ארץ לא הייתה הבעיה, הרי ברור שלו ראו דרך ארץ ממטר, לא היו מזהים אותה כלל. הבעיה הייתה השיסוי התקשורתי והמבט השטחי שהחברה הישראלית מסקרת בו את החברה החרדית. גם החברה החרדית הרוויחה זאת ביושר, בהגנה על משוגעים ופושעים מקרב המחנה ובהצגת אצבע משולשת כלפי החברה כולה.

שבוע עבר, ואני עדיין מזועזע מן האפיזודה הקצרה הזו, בטיסת אל על חזרה לארץ הקודש. כל מחלוקת בחברה הישראלית הופכת להיות מלחמה, וכל ויכוח הופך להיות סמל לאומי או תרבותי ומקבל מימדים של אסון. איננו מדברים יותר ואין לנו מה ללמוד איש מרעהו. הביקורת שיש לנו מסמאת את עינינו מלראות את חיבתה של הארץ ושל המדינה ואזרחיה.

 

ומי שאשם בכך יותר מכל היא התקשורת. נכון, קל להאשים את התקשורת, אולם ציד המכשפות שעורכים עיתונאים על כל מי שמבקר אותם, לא תמנע אותנו מלומר זאת. ככל שתהיה יותר עוקצני ובוטה, ככל שתפגע ותנשוך ותתעלם מעובדות כדי לספר את סיפורך, כך תיחשב מוצלח יותר. עיתונאים קטנים ומרושעים, שצר עולמם כעולם הנמלה, הופכים את השוליים למרכז, מספרים רק מה שצהוב ורע, ממלאים את הלב בפחד ושטנה, ממש כמו הטרור. מי שצפה במוצאי שבת בערוץ 10 בתכנית הנוראה בדבר רשלנות רפואית יכול היה לראות זאת היטב. כל מערכת הרפואה הישראלית הושלכה לפח בגלל כמה מקרים של רשלנות רפואית. כל רופא הואשם בכך שהוא רואה בחולים מטרד, כל בית חולים הואשם שלא איכפת לו ממצבם הרפואי של החולים כל עוד הוא מקבל תשלום על כך, כל אנשי הרפואה בישראל נראו כחבורת שרלטנים הרוצים רק שקט. ואני ישבתי משתומם מול הטלויזיה ותהיתי מה גרם לכתבת להיות כל כך רדודה ואכזרית, כיצד הפכה הטלוויזיה להיות מובילת השנאה והפחד בחברה שלנו? איך זה ששני ישראלים רגילים בטיסת אל על הפכו להיות אנטישמים, אם לא בגלל הדיון התקשורתי על חבורות המטורפים מבית שמש ומאה שערים כאילו היו חזות הכל? איך מערכת רפואית מתקדמת ואנושית הפכה למרמס ע"י עיתונאית אחת שמאן דהו שם בידה מיקרופון ומצלמה? ואחר כך היא תזעק חמס כשיתקפו רופא בבית חולים, ותכריז עד כמה החברה בה היא חיה אלימה וחשוכה.

 

איני מזלזל בתפקידה של התקשורת. בלעדיה היינו חיים בעלטת שחיתות ותועבה, אולם כאשר הכלב קם על בעליו ומחליט להנהיגם, במקום לסלק מעקשים מדרכם, כולנו צריכים להיות מודאגים. ובישראל כלב השמירה קם על בעליו והפך להיות מנהיג ומורה דרך לרבים. ובית המשפט העליון אינו סניף של שלום עכשיו כפי שמלעיזים עליו אנשי הימין, אלא סניף של מדור התרבות ב'ערוץ 2', ב'ידיעות אחרונות' וב'הארץ'.

אמרו את זה קודם לפני, רבים כל כך, אולם אצרף את קולי למקהלה ואשיר עם אריק איינשטיין את השיר על העיתונאי הקטן, ואשאל אותם איך הם ישנים בלילה אחרי עוד תכנית תחקירים?

יותר מכל נלחמת התקשורת בעולם האמונה. מי שקורא עיתון בבוקר, שומע מבזקים לאורך היום וצופה במהדורה המרכזית מידי ערב אינו יכול לתת אמון באיש. הפוליטיקה מושחתת, הפקידים חושבים רק על עצמם, הספורט גרוע, הכלכלה עומדת לצנוח, צעדת המיליון תפיל את הכיבוש, המחאה החברתית החלה עם כמה מאות שצעדו בתל אביב, איראן תשמיד אותנו אם נתקוף, איראן תשמיד אותנו אם לא נתקוף. ומי יישאר מאמין במשהו אחרי מתקפת חוסר האמון הזו? וככה כולנו מלאי חשד בכל דבר, לא מאמינים, ספקנים, שקרנים, אסרטיביים, אלימים, שוחטי פרות קדושות. וככה, תכנית סאטירה אחת, 'מצב האומה' שמה, פוגעת ומשמיצה ולועגת לתשואות הקהל וגעיות צחוקו (וגם צחוקי לעיתים) לחרדים ושמאלנים וימנים, מתנחלים, נתניתים ומזרחיים לאורך עונה שלמה. ובסיום העונה, ממש ברגע האחרון, מצטופפים ארבעת הכוכבים לשיר הלל לאחדות, וקוראים לכולנו לאהוב ולכבד, כי הרי ממילא כולנו נהיה יחדיו אפר גרעיני לאחר הפצצה האיראנית. ונראה מי יעז לבקר, הרי לא להבין בדיחה זה אחד החטאים החמורים ביותר אותו יכולים הטרחנים הטיפשים לעשות.

להתראות בעונה הבאה של מצב האומה, להתראות במגרשי הכדורגל בפתח תקווה ובקניון מלחה, להתראות בטיסות אל על, להתראות באהלי מחאת הקיץ עם דפני המאיימת ושמולי הנעלב, להתראות גבי ורזי וגאולה ויונית וירון ומוטי. שלום לך ארץ נהדרת, עבדך הדל לועג לתמימותך.

 

את המאמר נפרסם במדור איפכא מסתברא. נראה מי לא מבין בדיחה.