הרב שלמה וילק

שידוכין

הרב שלמה וילק

כשברא הקב"ה את העולם צמצם עצמו בטובו והותיר מקום לזולת. וחיפש הקב"ה איזו אומה ולשון יהיו בני זוג לשכינתו, עד שהופיע אברהם אוהבו. מיד בחר בו הקב"ה ובזרעו, להיות לו לעם סגולה. בחלל הפנוי נשאר הרשימו, כך לימד האר"י הקדוש, הוא הרושם של מה שהיה מלא ועתה הוא חסר, הוא מה שמלמדים את התינוק בבטן לפני לידתו והוא נותר כתחושה בתוכו עם לידתו, הוא בת הקול היוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני ונותרת בחלל ממתינה לצאת לאור ע"י הבחירה שלנו.

 

אנו נולדים בעולם בו לכל אחד השאיר הקב"ה את הרשימו שלו, את בת הקול שאין איש שומע אותה אלא מי שנועדה בשבילו. למדנו כי הצדיק הוא המגלה לאדם מה הרשימו שלו, הוא המשיב לאדם את אבידתו אשר איבד. אולם גם צדיקים עשויים להחזיר לאדם אבידה שאדם אחר איבד, או אבידה שהם סבורים כי צריכה להימצא, גם אם לא ע"י אותו אדם. לכן הותיר הקב"ה את הרשימו לכל אחד מאיתנו, לחזר אחר אבידתו שלו, להקשיב לקול ליבו הפנימי ואז לצדיק, בבחינת מאור קטן ומאור גדול.

 

זכינו לחיות בדור מיוחד במינו, בו אור וחושך משמשים בערבוביא. הרי לא חשוב אם אנו מגדירים את הימים הללו כאתחלתא דגאולה או כימי רעה וחושך, לכולי עלמא מדובר בגילוי אלוקות בעולם, בהיפוך סדרי בראשית ממש. מבנה המשפחה היהודית עומד במוקד הסערות, משום שמשפחה היא אבן הבסיס לחברה כולה. רק דרך בני הזוג שלנו אנו לומדים להקריב ולוותר, לכונן ברית ולחתור ליעדי חיינו. ובזמנים בהם הבית כבר אינו רשות היחיד יותר, נשים כבר אינן רכוש בעליהן והן משכילות ועצמאיות ושוות ערך וזכויות, וילדים זוכים לילדות שמעולם לא הייתה מוגנת וערכית כל כך והיא מתקדמת והולכת, מתערער מבנה המשפחה המסורתי והקשיים במציאת זיווג נכון ובשמירת יציבות הנישואין והמשפחה גדלים. זו מציאות בה אורות וצללים מבלבלים אותנו. הרי ככל שהאור רב יותר, כן ירבו צלליו, וככל שאנו קרבים לימים בהם יחזרו הזכר והנקבה להיות שני מאורות גדולים ואם הבנים תוכל להיות שמחה ללא צער גידול ילדיה, כך גם הצללים גוברים והקשיים נערמים בעמוקה ואצל יועצי הנישואין והרבנים המתמודדים עם הקשיים הגדולים. הזוגיות בימינו קרובה לזוגיות בין כנסת ישראל לקב"ה יותר מאי פעם בעבר. יש בה אפשרות לברית אמיתית ללא ניצול, יש בה דבקות של אהבה בלי שליטה אלא רק מתוך אחווה ושלום ורעות, יש בה יצירה משותפת בה שני בני הזוג שותפים לא רק ביצירתה אלא גם באחריות עליה. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהרעיה והדוד מחפשים, אם אך רוצים, זו את זה כמו בשיר השירים, ולא באילוץ, בעסק כלכלי או בכורח משפחתי. והצללים גדולים, גברים מתקשים להיפרד מן ההירארכיה הנוראה שהיא נחלת העבר, הורים מתקשים להיפרד מהתחושה כי ילדיהם הם רכושם, נשים מתקשות להיפרד מהתלות והחולשה שנדרשה מהן, והחברה עוד לומדת כיצד מכוננים חברה טובה יותר על ברכי השינויים הללו.

 

אחד הצללים הגדולים של הדור הוא אבדן הספונטניות. העצמת האדם הביאה להעצמת השכל במקום להעצמת האינטואיציה וצעירים רבים אינם סומכים יותר על תחושת הנפש, מפחדים לקפוץ מעבר לנקיק צר ההופך לתהום בעיניהם. כל מה שצריך זה להקשיב לרשימו, להביט אל מה שמעבר לעיניים. אם בוחרים אזי הופכים את הבחירה לרשימו הנכון, ובת הקול חוזרת ואומרת אישה פלונית לאיש פלוני, כהד לקול אותו אנו חשים.