הרב שלמה וילק

ביטול האדם

הרב שלמה וילק

נביא השקר נולד עם נביא האמת, שהרי עם היוודע האמת לעולם ירד עימה גם השקר. זו טיבה של הבריאה כידוע, בה הצללים תמיד יהיו כגודל האורות, ואנו נדרשים להאיר את עולמנו באור האמת ולהימנע מן הצללים. ואנשים אחדים, לעיתים מרושעים ורודפי כבוד וממון, לעיתים רפי שכל ואמונה ולעיתים טועים ומתעים, מביטים אל הצללים ומעדיפים לכבות את האור, ובהיעדרו נעלמים גם הצללים והעולם נותר בעלטה.

האנשים הללו מצויים בכל מקום. הם מעדיפים אמת קטנה, צמצום מרחב ההכרה של האדם, כדי שלא יגיע לצללים. כל אחד מהם רואה את הצללים אחרת, ולפיכך הוא נלחם באורות אחרים.

יש את אלו שהצללים שלהם הם האמונות והתחושות הפנימיות, והם יעשו הכל כדי לבטלם. הם ישחטו פרות קדושות, ילעגו לאמונות ולמיתוסים, ישטיחו את הכל כמידת כלי המחקר שלהם, יהפכו את הכל לשכלי ואנושי ומתחכם וחוקי. לדידם כל אמונה היא צל, וכדי להילחם בו צריך לבטל את כוחות הרגש והרצון, את האינטואיציה והדמיון. משכנם של אלו כמובן בין המשכילים במגדלי השן האקדמאיים והמשפטיים, ולשמחתנו הם קטנים והולכים, משום שהכח הפנימי המניע את החיים גדול יותר מכל נסיון לצמצמו בשם השכל והחוק.

ויש אחרים, חזקים הרבה יותר ומשכנם בקרב שוכני היכלי התורה. לדידם עולם ההשכלה והביקורת רובו רע ורק מיעוטו טוב, לא בגלל השקרים שבו, אלא משום שהוא עומד במקרים רבים כנגד האמונה התמימה. הם יפיצו סיסמאות, יארגנו כנסי אזהרה והפחדה, יבקשו להשתמש בחוש הביקורת רק כש.ג. העומד על המשמר לבל יצמחו 'פרחי אולי', ונותנים רק לרוחה הקר של הודאות לנשוב בגן, כדברי שירה הנפלא של רחל*. מפאת החשש הם מרדימים את השכל וההגיון, מבקשים לבסס לכאורה את הכל על התגלות ונבואה ודברי קבלה, אולם למעשה רק שטיפת המוח וניקויו מכל רעיון ותחושה אותנטית מציאותית היא המביאה לאמונה בעיניהם.

קבוצה שלישית הגרועה מכולם היא זו המבקשת להרדים ולהמית את האדם כולו, על שכלו, רגשותיו ותחושתו הפנימית. הקבוצה הזו יושבת בחדרי העריכה של שידורי קשת ורשת, במשרדי הפרסום, במשרדי מעצבי האופנה ובמעבדות המזון, והיא עמלה למחות כל אנושיות מן האדם. לחיים יש צל, הוא הסבל, והם יספקו שעשוע להמונים, רק שלא יסבלו.נמשל כבהמות נדמו. אלו הן המאכלות האסורות של ימינו המטמטמים את הנפש.

אלו ואלו ואלו מבקשים את ביטול האדם. אלו בשם המדע, אלו בשם האמונה ואלו בשם ההדוניזם וההפקרות.

יש להישמר מכולם, לא רק ע"י הוספת אמונה וחכמה וצדק, אלא גם בקבילה על הכפירה האקדמית, הבערות הדתית והרשעה התקשורתית. שלש הקבוצות הללו עמלות ברגע זה להפוך את כולנו לקטני דעת וחלושי אמונה, לבורים מלאי גאוות שוטים, וכל בן דעת ולב חייב לעמוד על נפשו. הם חכמים וחשובים ויודעים, הם בעלי כח וכריזמה ושליטה, הם חד משמעיים, לכן הם מסכנים את כולנו.

כתלמידי הראי"ה אנו יודעים כי לאינטואיציה, לסיפור ולאמונה הפשוטה יש מקום רב. אי אפשר לבסס אדם, חברה או עם על שכל וחוק, ובעלי הנפש חייבים לשיר במקום לדבר. אנו יודעים גם כי מי שרוצה להרדים את השכל ולבטל את כבוד האדם והדרתו הוא רומס בעזרת ציורי אמונתו הפשטנית ומלאת הפחדים את החיים. עוד למדנו כי אלו העמלים להפוך את האדם לחיה יצרית חסרת יכולת אבחנה בין רע לטוב נמשלו לתנין העיוור, לנחש הקדמוני שראוי למחותו.

כל אחת מהכתות הללו עומדת בפינה אחרת של הזירה האנושית ומבקשת רייטינג. שתיים מבקשות תלמידים ואחרונה מבקשת צופים. הראשונה מסננת וממיינת, מבינה כי לא נועדה להיות עממית, בעוד השתיים האחרות מבקשות להיות המוניות ופופולאריות. כל אחת מבקשת גם לחזק יסוד הכרה אחד – שכל, אמונה או יצרים, ולמחוק את השאר. החובה שלנו היא ליטול את הטוב מכל אחד, לשמור על כוחות היצירה, לאור באור האמונה ולהימלא בדעת. שם נמצא רוב הקהל, שמנהיגיו מכל עבר אינם מאירים את דרכו לחיים מלאים, אלא מנסים להטותו מדרך הישר.

לכו לאקדמיה. השקרים שם רבים אולי, אבל לא יותר מאשר הבלים הנאמרים בישיבות קדושות או בערוצי המדיה השונים. פתחו מנגנוני בקרה, חזקו את עולמכם הפנימי והאמינו בו. אל תחששו מן הידע, משום שבכל מחלקה בכל אוניברסיטה מסתתרת שכינה, רק צריך למצוא אותה. אם תחפשו טומאה, תמצאו אותה בכל מקום. אם לא תעמדו ביצרכם, זה עשוי לקרות בכל דרך בה תלכו. אם תברחו מן החטאים, הם ירדפו אחריכם בכל אשר תפנו. אם תבקשו קדושה ואמת, תלמדו מכל אדם אהבת השם.

פִּרְחֵי-אוּלַי

רחל

עַל עֲרוּגוֹת הַגָּן, בְּנוֹף טָלוּל וָחָם

פִּרְחֵי-אוּלַי גָדְלוּ רַעֲנַנִּים;

כַּטּוֹב בַּגַּנָּנִים יָדַעְתִּי לְטַפְּחָם,

כַּטּוֹב בַּגַּנָּנִים!

וְלַיְלָה בְּלֵילוֹ – זָקִיף עַל הַמִּשְׁמָר

בְּשַׁעֲרֵי הַגָּן לְלֹא לֵאוּת

סַכּוֹתִי עַל צִיצַי בִּפְנֵי רוּחָהּ הַקַּר,

רוּחָהּ שֶׁל וַדָּאוּת.

אַךְ הִיא מָצְאָה סוֹדִי וַתַּעֲרִים עָלַי,

אַךְ הִיא שָׁקְדָה מְאֹד עַל גְּזַר-הַדִּין;

לָתֵת כְּבֵית-עָלְמִין אֶת גַּן שַׁעֲשׁוּעַי,

לָתֵת כְּבֵית-עָלְמִין.

תרפ"ח