shministim_subcat - item.php
img

cat = 33

parent = 9

סרטים

מחוברים לחיים

הרב שלמה וילק



היום כבר לא מספרים אגדות, רק פנטסיות. האגדה הרי ריאלית לגמרי, בעוד הפנטסיה התייאשה מן המציאות ופונה אל הבלתי אפשרי, ובעידן האקזיסטנציאליסטי כבר אין מקום לאגדות. כשמביטים רק אל ההווה ואל המציאותי, האגדה נתפסת כבנאלית ושקרית, והציניות תופסת את מקומה של התקווה.

דורות רבים גדלו על כיפה אדומה או שלגיה, ולהבדיל על אגדות ומדרשי חכמים, עד ימינו אלה. כיום גדלים על באטמן, האביר האפל ושאר גיבורי העל, אלו שכבר לא נותנים תקווה אלא בידור בלבד. אלא אם תקווה היא האמונה כי יבוא היום וענקים ירוקים יצילו את העולם.

הסרט 'מחוברים לחיים' (צרפת, 2011) עוסק בשתיים מן הסוגיות החברתיות הקשות בעולם המערבי, האחת היא סוגיית המהגרים החיים בשולי החברה והשניה היא סוגיית הטיפול בנכה ובחלש. כל מי שנזקק אי פעם לשירותי סיעוד יודע עד כמה נחשפים בני האדם בעליבותם, עד כמה הנכות נוראה והטיפול קשה. אין צחוק או חדווה למראה שניים מעלובי החיים – הנכה והזר, המטופל והמטפל, הצועדים יחד ברחובות העיר בדממה. לעומתם עומד הסרט מחוברים לחיים כאגדה יפה על נכה עשיר, שרמנטי ומחוזר, ומטפל אפריקני שנון ומלא חיים. זה הדבר שהכעיס את המבקרים כולם, איך מעזים הבמאים (אוליביה נקש ואריק טולדנו) להציג אגדה בעוד המציאות עכורה ואיומה כל כך?! יתירה מזו, כיצד הם מציגים זאת כסיפור אמיתי ואף מציגים בתמונה האחרונה את הזוג האמיתי?! איך מותר לסרט להפיח תקווה בהמונים כי יכול להיות טוב ויפה יותר?! תראו את אלי ישי ותבינו כמה מכוער יכול להיות היחס לזרות...

בואו נחזור, הם קוראים, לסרטים הריאליסטיים, לפילם נואר האמריקאי ולאקספרסיוניזם הגרמני, תעזבו אתכם מחלומות. בואו נקרא לחלומות אשליות, ככה נוודא סופית את מותם.

מחוברים לחיים הוא אינו סרט פנטסיה, אך הוא סרט אחרית הימים. באחרית הימים יהיו נכים, תהיינה מחלות, אולי גם מוות. האסקפיזם המודרני מן המוות אל מעיינות הנעורים למיניהם מביא רק בריחה מן החיים, ודווקא ההשלמה עם הסבל והיכולת לקבלו תביא את גאולת האדם. רק מי שמוכן למסור את נפשו יזכה לחיים. פיליפ האציל והעשיר (פרנסואה קלוזו) משותק לגמרי, ויישאר משותק עד יום מותו. הוא השתתק בתאונת ספורט, והיה מוכן לשאת את המחיר הזה כדי לחיות. מי שלא פוחד מן המוות והשיתוק, לעולם לא יהיה משותק. הרגעים היחידים בהם השיתוק אוחז בו יהיו בשעת שהוא חושש שאינו נאהב, ע"י דריס שזנח אותו או ע"י אהובתו לעט, שפיליפ חושש מן הרגע שתהפוך לדמות ממשית. דריס, הילד הסנגלי שנלקח ממשפחתו בלי רצונו וחי חיי עוני ופשע גם הוא ילמד שלא לפחד מן הכיעור והחולשה והנכות. גם הוא יגלה כי עוצמה אינה (רק) בנהיגה פרועה או באלימות מתפרצת וטבעית, אלא דווקא בתרבות ובדעת. זהו סרט על אחרית הימים משום שההבדל בין אחרית הימים לימינו הוא רק באמפתיה הנובעת מן הדעת האנושית.

מחוברים לחיים הוא ההפי אנד של סיפורי רבי נחמן. מעשה בחכם ובשמח שבמקום להעמיד את החכמה כנגד השמחה, בחרו הבמאים לחבר ביניהם. ראוי היה שהחסידים הקוראים את סיפורי רבם ומעמידים את הדעת והתרבות כנגד השמחה, ורומסים את הכבוד האנושי בשם הספונטניות והתפרצות הרגשות, יראו את סיפור ההמשך ל'מעשה בחכם ובתם', משום שכאן בא המאבק לידי פתרון. דריס לא יאבד את השמחה אך ירכוש את התרבות והדעת, ופיליפ ימצא את הדרך אל האושר, בספונטניות של דעת ותבונה ועידון.

נקש וטולדנו בחרו לביים את הסיפור כקומדיה. לעומת הציניות של רבי נחמן שהקדימה את זמנה והתאימה לפוסט מודרניזם החולף מן העולם, מחוברים לחיים אינו ציני כלל. הקומדיה היא דרכה של האנושיות לפרק את המתח הקיומי ואת הפחד מחוסר האונים. שוב, את הציניות של רבי נחמן ואת הדרמה של הכאב האנושי אפשר לשחרר רק ע"י הצחוק, לא הצחוק על החיים ולא השמחה לאיד, אלא דווקא הצחוק הילדי של שמחה והומור מלא חיים. איני נוהג לצחוק בסרטים, וקומדיות מצבים בדרך כלל אינן משעשעות אותי, אולם במחוברים לחיים מצאתי את עצמי צוחק עם פיליס ודריס, צחוק משוחרר מציניות ומפנטסיה. צחוק עם עולם ההולך ונגאל מיסוריו, יסורי הפער בין מציאות כעורה וחסרת כבוד ובין גאולת הכבוד והיופי.

תגובות גולשים

(*)שדות חובה