הרב שלמה וילק

לקראת בחירות

הרב שלמה וילק

 

 

 

מאז שאל אברהם אבינו האם יש מנהיג לבירה והציץ עליו בעל הבירה ואמר לו 'אני הוא', נאבקים רבים של תפקיד הנהגת הבירה. בתחילה היה אלקים מלך, אבל היו כאלה שחמדו ממנו תואר זה וקראו לעצמם מלכים, אז היה אלקים מלך המלכים. אלא שגם לתפקיד זה קמו יורשים לאלקים, שליטי מעצמות, מלכי מלכים המולכים מהודו ועד כוש, מיוון ועד הודו, ממונגוליה ועד חופי הים התיכון, מן החוף המזרחי עד המערבי. אז היה אלקים מלך מלכי המלכים, מי שמולך על מעצמות ויחידים, ממליך מלכים ומלכי מלכים ולו יאתה המלוכה.
 

ובכל דור קמו מנהיגים אחרים. היו כאלה שראו עצמם אלים, שקמו לפנות בוקר ללכת אל היאור, שמא חס וחלילה יראה אותם מאן דהו נפנים לצרכיהם, שפרסמו באתר האינטרנט הרישמי שלהם כי מאז עלו לשלטון בקוריאה הצפונית לא היו זקוקים לברכת אשר יצר. היו כאלה שראו בעצמם נציגי האל, אלו הפועלים בשם האלקים ויוצאים למסעי צלב ומסעות ג'יהאד. בדרך כלל שני הסוגים האחרונים הובילו את עמם לחיי בורות, סבל וחורבן.

היו מנהיגים אחרים, כאלה שפעלו מכח העם, שדגלו בחופש ובחירות, גם ביניהם היו סוגים שונים. כמה היו פוליטיקאים מומחים, כאלה הפוסעים בטרקליני קבלות פנים, היודעים לנווט ולהוביל בערמומיות. הם היו בעלי כריזמה, כאלה שאנשים הולכים אחריהם בכל החלטה, שומרי סוד, שחקני פוקר מצוינים. תקופתם עברה זה מכבר, ההנהגה כבר אינה בידי דיפלומטים, אותם שולחים רק לבטא את רצון ההנהגה.
 

את הדיפלומטים החליפו אנשי הצבא, בעלי הכח והשררה, אלו שהילת גבורה פרושה מעליהם. מי שידע לפקד בצבא ידע גם להוביל אנשים בשדה המערכה הציבורי, כך סברנו. הם חזקים ואמיצים, עשויים ללא חת ויעמדו לצד אזרחיהם בכל עת. גם זמנם עבר. הפוליטיקה דורשת ערמומיות דיפלומטית, היא מבקשת אנשים עדינים היודעים לנהל משא ומתן ולא רק מלחמות. לכן הגיעה תקופת עורכי הדין. פוליטיקה ערמומית של חצרות אחוריים, ניסוח חוזי שלום מתפתלים, ולבסוף התגוננות משפטית מבריקה מפני כתבי אישום.
 

עידן עורכי הדין עובר גם הוא, ולאזרחים נמאס מאלו שאינם אומרים אמת, נפשם נקעה מן הערמומיות שבפוליטיקה, והם אינם מוכנים להצביע למען מצעי מפלגות שאיש אינו מתכוון לממש.  ועתה הגיע עת העיתונאים, אלו הנדמים כישירים ודוברי אמת, שפיהם וליבם שווים, בעלי הדעה הנחרצת. הצפת הפוליטיקה הישראלית בעיתונאים החליפה את עורכי הדין, והיא מבטאת את הרצון לפוליטיקה ישירה ולא עקיפה ואת התקווה כי הפעם הכל יהיה אחרת ולא נתקל יותר בכתבי אישום ובשקרים, כי לא נופתע מגזרות כלכליות ולא נכנס להרפתקאות לוחמניות ומתלהמות בחזיתות השונות. שלי יחימוביץ' ואורי אורבך, דניאל בן סימון ועפר שלח, יאיר לפיד ומיקי רוזנטל, הם רק רשימה חלקית של העיתונאים שהצטרפו לפוליטיקה. איש לא הלך שולל כי מי מהם הוא אובייקטיבי כעיתונאי, וכולם מקווים כי פיהם הישיר והבוטה יהיה שווה ללב החדש שאימצו לעצמם כפוליטיקאים. שיפסיקו לומר כי דברים שרואים מכאן לא ראו משם, וכי הפוליטיקה היא אומנות האפשרי.
 

חז"ל מלמדים אותנו שאלקים בוחר מנהיגים חלשים, כאלה שאינם רוצים לשלוט ובורחים משררה. כל אלו שבחר כמלכים וכנביאים סירבו למשימה ולכן נבחרו. אלא שאלו שהחליפו אותם תמיד רדפו אחרי השררה ותמיד קופה של שרצים נתלתה להם מאחריהם. מלבד מלך אחד הזכור לכולנו לטוב, לא ברור לגמרי מדוע, על כל השאר ניחם האלקים. את דוד בחר ומעולם לא התחרט, אולם מלבדו איש לא היה ראוי להנהגה, ועד היום אנו מבקשים כי תקום מלכות דוד מחדש. בינתיים אל לנו לחפש מנהיגים ללא דופי, ישרים וכנים. גילוי לב וכנות אינם ערובה למנהיגות טובה, גם לא כתב אישום. הנהגה שבאה מתחום התקשורת מסמנת את קיצה של עריצות החוק שנהגה בישראל שנים ארוכות מידי. בתי המשפט מפנים את מקומם ככלב השמירה של הדמוקרטיה לטובת קול הציבור והכח חוזר לידי ההמון. גם כחה של העיתונות הישראלית ייחלש סוף סוף, וכלב השמירה של הדמוקרטיה יפסיק להיות חולה כלבת נוטף ריר וארס, ויחזור להיות שומר הסף של הדמוקרטיה, כאשר הדמוקרטיה מיוצגת ע"י מי שהיו זה לא מכבר חברים חשובים של עולם התקשורת. עדיין ישלטו השקר וההונאה, עדיין יהיה זה עלמא דשקרא, אך אולי יתעלה מעט, מעולם של (עורכי) דין, לעולם של דיבור.