הרב שלמה וילק

נר חנוכה ונר שבת – איש וביתו

הרב שלמה וילק




חז"ל מתלבטים בשאלה מתי נבראה האש? תשובתם היא כי האש נבראה בשלשה שלבים, בשלב הראשון נבראה אשה של גיהנם ביום השני, וביום השישי, ממש לפני השבת עלה במחשבה לברוא אש נוספת, ובשלב השלישי גילה  אותה האדם במוצאי השבת. האש הראשונה היא האש האלקית, זו השורפת ומכלה, זו האש אותה וודאי ראו בני האדם לאורך הדורות משתוללת ומבראה שטחים עצומים. לא בכדי אנו קוראים למעשה הבעירה כך, משום שהוא אכן מברא את העולם, מכלה כדי לברוא מחדש. האש השניה היא האש של האדם, זו שדווקא מחממת ומבשלת, אש ביתית שבזכותה בנינו בתים, נשאנו נשים, התבייתנו, גילינו את הטכנולוגיה שבזכותה גם אני מדבר כאן הלילה.
 

בבית המקדש בערו שני מוקדים של אש תמיד. האש האחת הייתה אש מזבח הנחשת, מזבח העולה עליו ירדה אש מן השמים בימי משה ובימי שלמה ובערה לאורך כל ימי הבית. האש השניה בערה כמובן בנר המערבי במנורת בית המקדש שלא כבה מעולם, ואותו דאג דווקא אהרן הכהן להיטיב כדי שלא יכבה. את האש הראשונית לקח אהרן מעל המזבח, והדליק את המנורה. וכפי שהתורה אומרת, את המזבח מניחים בעזרה מחוץ להיכל הבית ואת המנורה מניחים אל מול פני השולחן, בתוך הבית פנימה.
 

בבית היהודי אנו מדליקים אש לזכר שתי הלהבות שבערו בבית המקדש. האש הראשונה היא אש החנוכה אותה מדליקים בפתחי הבתים והיא, לפי דברי ספר מכבים ולדברי רבים מן הראשונים וגם לדברי השיר 'מעוז צור', זכר לחנוכת המזבח ולא חנוכת המנורה. את האש של נרות החנוכה אנו מניחים בפתחי הבית, ממש כמו שאש התמיד של המזבח בערה בעזרה שהיא חצר הבית, ואת האש הזו מדליק איש וביתו.  את האש השניה אנו מדליקים בשבת, אל מול פני שולחן סעודת השבת, זכר למנורה שדלקה בבית, בהיכל, ואת האש הזו, הביתית, מדליקה האישה.
 

השפת אמת מחדש חידוש נפלא בעניין. נרות החנוכה נועדו לכלות רגל מן השוק, לשבור את ההרגלים, לכלות את המעשים המבויתים, אלה הנעשים מתוך שיגרה. הנרות הללו שאנו מדליקים הם אש המלחמה ביצר, בעבירות, באויבים, הם האש המכלה והשורפת, לא האש הביתית. הם נרות של מהפיכה ושל תוהו, זכר לאש הגיהנם המכלה ומבראת ובוראת עולם חדש. חנוכה הוא חג של התחדשות, ולכן לעניות דעתי, אם האש הציתה את מטען הפשתן שעל הגמל פטור בעל הבית.

לעומת האש הזו נמצאת האש הפנימית של הבית. זו אש הפוכה לחלוטין, כזו המאירה ומחממת, אש ביתית של הרגלים ושיגרה ושלום. שלום הבית אינו באש המהפיכה וההתחדשות, אלא דווקא באש המנהגים והמסורת. זוהי אישו של האדם, ואת האש הזו מדליקה האישה.
 

ואיזו אש קודמת? מהי האש החשובה בעולם שלנו? כמובן שזו אש נרות השבת. מי שיש לו רק נר אחד, ידליק נר שבת ולא נר חנוכה, משום ששלום הבית קודם למלחמה בעולם, לפרסומי ניסא של כוחו של הקב"ה בעולם. ואם שעת הסכנה עכשיו, ונר החנוכה עשוי לחרחר מלחמה ולעורר מדנים, מדליקה על שולחנו ודיו, ואז, כפי שאומר המגן אברהם, יצא בו גם ידי חובת השבת.
 

הלילה הדלקנו נר ראשון של חנוכה. אש המהפיכה דולקת בפתחי הבתים שלנו, מזכירה לנו כי אין לחיות חיים של הרגל, לא לשות דברים רק כי עשינו אותם אתמול, לחשוב אחרת, ליזום וליצור. קצת קודם הדלקנו נר הבדלה, להזכיר לנו כי אישה של גיהנם חייבת להיות מבויתת, וכי המהפיכה אסור לה שתהיה תמידית וכי ההתחדשות התמידית הופכת אותנו ליצורים טבעיים בלבד, לחסרי תרבות, לעבדים לטכנולוגיה ולרודפי בצע. רק אש השבת תחזיר את הקידמה לאנושיות ולביתיות. האש הפנימית חביבה מן האש החיצונית, אך כשאחת מהן חסרה אין הקודש שלם.