הרב שלמה וילק

תייר מזדמן

הרב שלמה וילק



אטלנה - ג'ורג'יה, ארצות הברית.
 

להיות תייר במקום שאיש אינו מכיר אותך מאפשר להשתחרר מחשיבות יתר, מהצגות שווא, מדיבורים שגורים. הרמב"ם אמנם פוסק כי מי שתכפו יצרו ילך למקום שאיש אינו מכירו ויחטא שם, אולם מאידך אני ממליץ לצאת למקום שאיש אינו מכירך דווקא כדי להימלט מחטא קשה אחר, השגרה וקטנות המוחין.  לעיתים אני הופך לתייר מזדמן, הפעם נקלעתי לאטלנטה.

אז ליום אחד יצאתי מהשיגרה ויצאתי לטיול תיירים. שני יעדים היו לי, לאטלנטה אין הרבה יותר מה להציע, מפעל קוקה קולה ואתר ההנצחה למרטין לותר קינג. שני האתרים מלמדים הרבה, אבל יותר מכל אתה למד מן ההשוואה בין שני האתרים ההפוכים לגמרי זה מזה, אחד המשעבד אנושות שלמה והשני שקרא לשחרור האדם.
 

לא פחות מ 16$ משלמים בכניסה למוזיאון קוקה קולה. המוזיאון נפתח בעשר בבוקר, אבל בתשע וחצי כבר משתרך תור בכניסה, וכשנכנסת הקבוצה הראשונה מיד פותחים בנאומי הערצה למותג המוכר ביותר בעולם, מדריכים נוטפי סוכר יותר מאשר המשקה עצמו. לפי המדריכה הנחמדה זהו המשקה המרענן ביותר בעולם, הוא בריא מאוד (90% מים!), תרומתו לאושר האנושי גדולה מזו של ג'סטין ביבר (1.7 מליארד איש מידי יום), יש לו שישים טעמים שונים בעולם (לכל טעם שהפה מרגיש), הוא מעסיק אלפית אחת מאזרחי העולם (שבע מאות אלף איש ואישה בכל העולם חבים את פרנסתם במישרין ובלעדית לקוקה קולה), הנוסחה הסודית של המשקה שמורה יותר ממאגר הזהב האמריקאי בפורט נוקס (ושווה גם יותר). מאות אנשים באים לחזות בחלום של בעל בית מרקחת לרקוח תרופה לכאב כלשהו, תרופה שהפכה למשקה המוכר ביותר בעולם, תרופה שהפכה לנזק בריאותי.
 

איש מבין עשרות האנשים בקבוצה שלי לא שאל שאלות קשות, לא ניסה לברר מה נזקי המשקה, איזה נזק סביבתי הוא גורם, למה ליטר חלב עליו עמלים לילה ויום עולה פחות מליטר קוקה קולה שאיש אינו מגיר זיעה עליו, ועוד שאלות שרציתי לשאול. לא, גם אני לא שאלתי. אפילו נהניתי ממשקה על חשבון הבית בסוף הסיור. כשיצאתי לאחר שעה היה התור בכניסה ארוך, מלא בילדים ומבוגרים הנכנסים בשמחה אל המלכודת. טעם החיים כבר אמרנו?

משם צעדתי ברגל, מרחק חמישה עשר בלוקים, אל מרכז ההנצחה ללוחם זכויות האדם מרטין לותר קינג ג'וניור. הדרך לשם עוברת בשכונות מוזנחות ומפחידות של שיכורים ועלובי החיים, רובם שחורים לצערי. עוד לפני שמגיעים למוזיאון כבר מבינים שמאבקו של קינג לא הסתיים עם מתן שוויון מאת האדם הלבן, ויסתיים רק עם קבלתו ע"י השחורים.
 

המוזיאון חינמי, מיושן וריק. עשרים איש נרשמו לסיור היוצא אחת לכמה שעות. הוא מספר סיפור על איש ענק, אוהב אדם, לוחם ללא חת, איש שבמו פיו נפח נשמה בעשרות מיליוני שחורים. הוא עלה עם משה רבינו על פסגת ההר וראה את הארץ המובטחת, גם ידע שאליה לא יגיע. הוא היה עם ישעיה הנביא על ההר ושניהם ניבאו כי יגיע יום ובו יבואו כל העמים לעבוד את האל ביחד. מדובר בנביא בן זמננו, אחד כזה שלא שוכנע מדברי חז"ל כי הנבואה ניתנה לשוטים והעז להינבא, ולעומת מרבית הנביאים גם הצליח לשנות דבר. ולעומת הנביא זכריה שדמו דרש נקמה, דמו של קינג שנרצח בממפיס דרש דווקא שלום וסליחה.
 

היה לו חלום, ובחלומו עולם שלא מודד אנשים לפי צבע עורם אלא לפי רוחם. היה לו חלום שכל בני האדם יהיו בני חורין. נכון, כבר עמוס אמר שלולא הרוח היהודית אנו כבני כושיים ואין הבדל בינינו לאומות העולם, ומשה הרי דרש לאהוב את הגר כאילו היה אחיך, אבל דבריהם נופלים על אזנים ערלות בדרך כלל, ומעטים לאורך הדורות הקשיבו לקולות אלו כמו שעשה קינג. כן, התרגשתי לשמוע את נאומיו של האיש הנמוך והקטן הזה שהוביל מאות אלפים לאמונה שאפשר אחרת. התרגשתי מהמעשה הקטן והפשוט של רוזה פארקס שהצית לבבות, התרגשתי לראות כיצד שני אנשים מכניעים את ההיסטוריה הגזענית בת אלפי השנים. נעצבתי כי אמריקה לוקחת את חירותה כמובן מאליו, נעצבתי כי במקום להילחם על החירות הולכים האמריקאים למכור את חירותם בתור למוזיאון קוקה קולה. נעצבתי כי יש המשווים את קינג לטרוריסטים הפלשתינאים לוחמי החירות כביכול, אלו שכל מלחמתם היא כנגד החירות. התאכזבתי כי תלמידים בישראל לומדים על יהדות קרקוב לעומק, אולם לא שמעו דבר על המהפיכה האמריקאית או הצרפתית ואינם יודעים מי היו גנדי (שניהם), צ'רצ'יל וקינג, כאילו שורשיהם ההיסטוריים נמצאים רק בקרקוב. ועל פאס, טולדו וקהיר עוד לא דיברנו.
 

כשיצאתי נפעם ומהורהר צעדתי לתחנת האוטובוס. מרחוק ראיתי שלש נשים שחורות ממתינות לאוטובוס, מלחששות למראה הכיפה הבולטת שלי. עצרתי ושאלתי אם האוטובוס מגיע לעיר התחתית ומיד החלה שיחה מלבבת. מנין אתה? מישראל, אתם כל הזמן נלחמים שם?! אה, לא רק נלחמים, יש גם חיים רגילים? מה שלום אריאל שרון, הוא כבר קם? אתה רפורמי או קונסרבטיבי? אורתודוכסי?! אז איך אין לך כובע פרווה ומעיל ארוך? שמענו שאתם שולטים בממשלה בישראל! אישתך יושבת מאחור באוטובוס? אה, היא לא? כמו רוזה פארקס!
 

ואני הצעתי עזרה בנשיאת מזוודה כבדה לאוטובוס, והזמנתי לביקור בארץ. אוי כמה היינו רוצות לבקר בישראל!! בקושי יצאנו מג'ורג'יה. הארץ המובטחת לכולם, רק לא לנו, חה חה. למה אתה כאן, באת במיוחד בשביל הד"ר קינג? לא? אשתך רופאה, לא יכול להיות! כנס רפואי? כאן? מה איבדתם כאן, הרי אתם העם היהודי?! ולבסוף שאלה אחת מהן אם הוציאו כבר את הגופה של אבו מאזן מהקבר? ואני תיקנתי, ערפאת, ערפאת. את אבו מאזן עוד לא הכניסו, אבל החמאס עובד על זה.
 

היום הסתיים. גיליתי שוב עד כמה גדול ונפלא ומרתק עולמו של הקב"ה. עד כמה עשה הקב"ה את הכל בחכמה ובדעת וכמה אנו חסרי מעוף ותעוזה. גיליתי שוב עד כמה אנו קטנים ותמונת העולם שלנו קטנה כל כך כמידת עדשת העין. למדתי שוב ושוב כמה רב המשותף בין בני האדם, ועד כמה מצעדנו הוא מצעד של איוולת. איפה ישנם עוד אנשים כמו השניים ההם, ג'ון פמברטון שרקח את הקוקה קולה ומרטין לותר קינג ג'וניור שבקע את הים הלבן לשניים, שידעו למכור חלומות גדולים והניעו את העולם. פעם היינו אנו אלו שהניעו את העולם, שחלמו חלומות גדולים. פעם אמרנו דברים שצוטטו לדורות, שנחקקו על דפי ההיסטוריה. איפה היהודי שדבריו יכתבו על בנין האו"ם בעוד אלפיים שנה? איזה נאום של מנהיג ישראלי יקים דת חדשה, שתקום שוב על אחותה הבכירה? האם נהיה שוב אור לגויים?  האם נהיה ככל הגויים, כי אם כך אז תמיד הם יהיו רבים ומוצלחים מאיתנו. אין ספק, אמרתי לעצמי כי צדקו דברי חכמים כי לולא יפיפיותו של יפת אין אהל שם שלם.