הרב שלמה וילק

הארץ הטובה

הרב שלמה וילק

בס"ד


הייתי בפאריס וגם ברומא, ראיתי רבים מפלאי תבל, ולעולם אני מחפש מדוע אין כמו ארץ ישראל. הנופים כאן נפלאים, אבל באלפים או בפיורדים הנופים עוצרי נשימה. מזג האויר נוח, אבל בצרפת יורד יותר גשם, ובאטלנטה חם פחות. נכון, זו ארץ עמל ודמעות שאינה מעניקה דברים בחינם וללא עבודה, אולם הנורווגים מסתדרים יפה עם הנפט שמצאו, ובאמריקה עדיין עובדים קשה למרות העושר הרב. גם האנשים כאן חמימים ופתוחים והביטחון האישי גדול יותר מרוב מדינות העולם המערבי, אלא שבלונדון אנשים יותר אדיבים ובטורונטו מחייכים אליך יותר. ובלי בית"ר ירושלים והפועל תל אביב היינו מסתדרים טוב. אז מדוע ליבי יוצא אל הארץ כשאני יוצא ממנה, ומכל הנופים, העושר והאנשים אני עדיין מתגעגע אל הארץ הטובה הזו? לא, זו לא רק החזרה הביתה, זה אינו רק השכנוע החינוכי כי זו ארצי. הרי המושג 'גלות' קיים רק אצלנו משום שאנו הדת היחידה בעולם שמחברת את מאמיניה למרחב מסוים, ואין דת ולשון בעולם המצווה את מאמיניה לחיות את חייהם בארץ כלשהי.
 

יתירה מזו, כל מי שתשאלו בעולם חושב על הארץ הזו כרחבת ידיים ועצומה עשרות מונים ממידתה. גבולות הארץ הנמתחים מן הים התיכון ועד לנהר הירדן אינם נמדדים כלל כשטח גיאוגרפי שרוחבו כשישים ק"מ לכל היותר, אלא כשטח רוחני ודמיוני הנפרש אל האופק ומעבר לו, הרבה מעבר לפרת ולחידקל. הסיכה הקטנה הזו על מפת העולם אינה מניחה לעולם כולו כבר אלפי שנים. כובשים, עולי רגלים, תיירים, סוחרים, דורות רבים כולם השאירו משהו מעצמם כשעברו כאן לרגע או חיו כאן חיים שלמים.
 

האדם הוא כנראה תבנית נוף מולדתו, אולם במקרה של ארץ ישראל גם הארץ הזו היא תבנית נוף אנשיה. המשכן בשילה והמקדש בירושלים, כרמי עין גדי ומכרות תמנע, עמק הבכא והחווה הסינית, מערת המכפלה וסן סימון, דרך הבשמים הנבטית ודרך החוגגים המוסלמית, מנזרים וקברי שיחים, הטכניון וביר זית, כל דור השאיר בה חותם ואת כל החותמות הללו הארץ מעבירה לאנשיה, מעצבת אותם ומעוצבת על ידם. זו ארץ אקלקטית, כמו העם היהודי וכמו אלקיו, אלקי כל.
 

הארץ והעם הם תבנית נוף אלקי הארץ. היא הייתה מולדתנו גם כשנולדנו בגלות. ממנה גלה כל יהודי בימי חייו וכל מה שהלך, הלך ממנה  ואליה. הרבה ארצות יפות ברא הקב"ה, הרבה עשירות ועוד רבות רחבות ידיים ונוחות. אך בארץ אחת הוא בחר לשכון, דרך לבבות היושבים עליה וכל הבאים לחפשו. אין זו מיסטיקה כלל, גם לא נאיביות. ארץ ישראל היא סך כל התבליט והתכסית שלה, אדמתה והריה, אנשיה ובתיה, מקדשיה ובתי המשפט שלה. ארץ ללא רגע דל, כזו שמשנה את פניה לפי העם היושב עליה, אוכלת את יושביה ומקיאה אותם, חורקת שיניים לאחדים ומאירה לאחרים, ארץ שיש בה חסד ודינים, תבונה וגיבורים. זו ארץ צבי וארץ תפארת, יסוד כסא ה' בעולם ומלכות בית דוד. בגלבוע חשים את ההוד שבה, בהר הבית את הנצח ובעיר דוד את הכתר העליון ההולך ונגלה כאיילת השחר. ארץ שאויביה שוממין עליה, אך לבניה היא נותנת את טובה.
 

ואז, כשמקשיבים לקולה הפנימי של הארץ הקורא לפעולה ולגאולה, לאהבת אדם וליראת שמים, לפתע נראים הנופים נהדרים יותר מן הפיורדים, מזג האוויר טוב והאנשים נעימים מכל בני האדם. ואלקי הארץ מתגלה כאלקי כל, ומתוך הארץ הזו מאיר אל העולם כולו והארץ גם היא מתרחבת ומתפשטת וכוללת את הארצות כולן.