הרב שלמה וילק

אבולוציה ויהדות

הרב שלמה וילק

בס"ד

 

אחד הדברים הקשים להסבר בתיאוריית האבולוציה הוא המוסר. הרי הדחף של הטבע הוא לשרוד, להסתגל, להיות מתאים לתנאים התחרותיים שסביב, ואילו המוסר דווקא מבקש שיוויון וקבלת החלש והשונה. לא בכדי צמח מתוך הדארוויניזם פילוסוף כמו פרידריך ניטשה שקרא לחידוש 'המוסר' של האצילים והיפים, במקום המוסר היהודי-נוצרי שהוא מוסר של עבדים. החלשתם את הגזע, אמר ניטשה עלינו, הפכתם את המכוער ליפה ואת החלש לחזק. קיבלנו בזכותכם, אמר, עולם שמאמין בגאולה מוסרית, אך חי את חייו בעליבות וניוול. לא פלא גם שהתפיסה הנאצית עשתה לה נפשות בעולם של הישרדות והסתגלות. אכן, היו אלו שניסו לתת הסבר אבולוציוני למוסר, שמור לי ואשמור לך, והלא אין סיפוק גדול יותר ומשמעות לחיים מאשר לגלות אמפתיה לזולת, ומה ששנוא עליך לחברך לא תעשה. אלא שלא היה די בזה ופני האחר היו למראה בה ראה האדם את עצמו, לא את האלהים, וכל מה שיכול היה להגיע אליו היה הצו הקטגורי הקאנטיאני לפיו ראוי לעשות את מעשינו רק כאשר אנו מוכנים שיחולו גם עלינו. את 'ואהבת לרעך כמוך' ניתקה האנושות מ'אני ה''.

 

והנה דווקא החברה הדתית הפכה להיות חברת המופת שביקש ניטשה. כמה חוסר חמלה וכמה הדחקה והסתרה והכחשה בנימוקים אבולוציוניים-טבעיים נמצאים אצלנו, אלו הטוענים כי האדם אינו סך המוטציות ויכולות ההסתגלות הטבעיות שלו, אלא נשמת אלוה ממעל גם היא טמונה בו. מדוע אנו מתעבים הומוסקסואלים אם לא משום שדרכם מנוגדת לדרך הטבע המבקשת זיווג למען המשכיות הזרע? מדוע שדכנים ממיינים אנשים לפי פגמים גנטיים משפחתיים או מחלות תורשתיות וסינדרומים למיניהם, אם לא כדי לשמור על טהרת המשפחה במובן האפל והחשוך ביותר של המושג? מדוע ממשיכות הנשים להיתפס כמאיימות מחד וככנועות וביתיות מאידך אם לא בנימוקים של הרס המשפחה, התפרצות המיניות ואובדן ההירארכיה הביתית והעולמית שנתקבעו בעולם במאות אלפי שנות האבולוציה של האדם?

 

החברה הדתית המבקשת עולם שמעל הטבע, או לפחות עולם שבו יש משמעות ותיקון לבריאה, דווקא אנו חלק מעולם הטבע האבולוציוני, בחסות מסורות ופתגמים ואמרות מדרשיות. אנו יודעים היטב ליטול תרומות של מחללי שבת לתיאבון ולהכעיס, להעלותם לתורה, לסייע להם בבעיות פריון, לזכור כי אף על פי שחטאו, יהודים הם, אולם הומוסקסואלים שיצרם אנסם והחומרה ההלכתית של מעשיהם קטנה מזו של מחללי שבת אנו דוחים בשאט נפש. אנו יודעים להקים מוסדות גמ"ח נפלאים כדי לעזור לחולים ומסכנים, אולם יש בנו רבים שלא ישיאו את ילדיהם לבני משפחותיהם של אותם חולים, ק"ו לחולים שהבריאו. כמה כפירה בהשגחה ובגמול, כפירה בטוב האל ובתפילה יש בכך. כמה עבודה זרה של הערצת הטבע ופחד מכוחו העיוור יש בשידוכין הללו דווקא אצל אלו המכחישים את תורות הגזעים הדארוויניסטיות.

 

אנו מדברים על חירות האדם, על יציאת מצרים כשחרור גופו ונשמתו של האדם מכבלי זרים, על החיפוש אחר צלם אלקים שבאדם, אולם ממשיכים לפחד שהמבט באישה יגלה רק אברי גוף ואסתטיקה מפתה, במקום לחפש צלם אלקים.

 

הסיבה לכל אלו פשוטה. אלו המכחישים את ההכרה בטבע ככח יוצר ומשפיע, ולא מוכנים לקבל את המהלך הכפול בו מוליך הקב"ה את העולם, בטבע ובחסד, הם אלו החיים לפי הטבע ללא הכרה. הם ההופכים את ההישרדות וטהרת הגזע לקדושה משום שהם רואים בכל גזירת הקב"ה. הם לא יסכימו להפיל ילד בעל תסמונת דאון משום שזה חפץ האל, ולא יחתנו את ילדיהם עם אחיו של הילד שנולד בעל מום, כי כתוב 'ונשמרתם לנפשותיכם מאוד'. אלו שאינם מוכנים לקבל את היצר המיני גם כטבעי, אלא רק כניתן מאת האל, דווקא הם טוענים את הטיעון האבולוציוני ביותר – היצר המיני ניתן באדם כדי שיוליד ילדים, ותפקידה של האישה, ממש כמו התפקיד שהועיד לה הטבע, הוא ללדת ולגדל את הילדים. ודווקא החברה המתירנית רואה ביצרים המיניים עניין שאינו טבעי, כי אם דבר שברוח, אלא שהרוח החילונית גוייסה זה מכבר כדי להעצים את העונג. ואלו ואלו עסוקים בטבע, אלה בקידושו ואלה בניצולו, ומי נותר לראות את מותר האדם מן הבהמה?