הרב שלמה וילק

בין רצח להגנה עצמית

הרב שלמה וילק

בס"ד

 

למה מדינה יכולה להרוג ואני לא?

 

חברי כנסת, רבנים, אנשי ימין שונים, כולם קוראים להמון לדאוג לכך שמחבלים לא יצאו חיים מזירת הטרור. חדי האוזן יבחינו כי הם מתחמקים מלומר כי יש להרוג את המחבל כשהוא כפות, אך רומזים כי בהחלט הדבר לגיטימי. והמדינה מעלימה עין, ורק אם נרצח בטעות לא מעורב, אז מחפשים אשמים.

 

ובאמת, מדוע שמחבל יצא חי, יכנס לכלא הישראלי שהוא בד"כ טוב יותר מחייו במקום מגוריו, ומדוע אומה אינה רשאית להגן על בניה?

 

התשובה פשוטה למדי, גם אם נעלמת מעיני רבים.

 

יש הבדל בין יחיד ובין ציבור, היחיד יכול להילחם על חייו, אולם אסור לו לנקום או לערוך משפט שדה, משום שתפיסת המוסר של היחיד חייבת להיות מבוססת רק על הרגע הנתון, בלי לחשוב על עבר ועתיד, למעט במקרים נדירים ביותר. דין רודף נוגע רק למי שמסכן את חיי באופן ישיר ומיידי, ולא למי שאני חושש שיסכן את חיי בעתיד או שסיכן את חיי בעבר. אני חייב להתגונן מפני מחבל משום שחיי קודמים לחייו ולחיי כל אחד אחר, גם אם הוא מסכן את חיי בלא יודעין, אולם אם אפגע בו לאחר שהסכנה חלפה או לפני שהיא מתרחשת, אני רוצח לכל דבר ועניין.

 

לעומת היחיד, החברה פועלת במימדי זמן אחרים, נעה בין עבר לעתיד, דרך ההווה. מנהיג חייב לנהל סיכונים, לפתוח במלחמה ולסכן חיילים בגלל חשבון עבר או מטרות עתידיות, הוא יכול לוותר ולסגת ולסכן חיים מאותן סיבות. אסור לו למנהיג לשקול רק שיקולים של הווה, הוא לא יכול לתת מענה פרטני מוסרי ולתת צדקה לכל מי שמבקש למשל, משום שהוא חייב להביט על הכלל.המוסר של המנהיג אינו מוסר של הווה,ואסור לו להיות כזה. הוא שוקל שיקולים רחבים יותר בשם הקהל, ולכן הוא יכול להוציא להורג את מי שכבר כפות וכנוע, ואפילו את מי שעתיד באופן ברור לסכן את החיים של אחרים.

 

יחידים שיוציאו להורג בלי משפט והנהגה, או הנהגה שתשקול רק שיקולים של מוסר מקומי, שניהם יביאו לחורבנה של חברה. הדבר אמור גם לגבי ההלכה, כאשר היחיד מבקש שההלכה תיתן מענה מוסרי לכאב של גר או עגונה, ואילו בתי הדין צריכים לשקול שיקולים כלליים יותר כדי לבחון את התגובה לכאב פרטי. לעיתים קרובות השיקולים הכלליים מסובכים וטועים, כמו גם השיקולים הפרטיים של היחידים, ולשם כך חייב להתקיים דיאלוג בין היחיד וההנהגה, אולם חילופי תפקידים יביאו אסון.

 

יצחק רבין נרצח מאותה סיבה, ואלו הרבים מבינינו המגנים את הרצח אך מסבירים כי רבין גם הוא סיכן חיי אדם ובגללו נרצחו רבים בטרור ערבי, טועים. לו אני הייתי נותן נשק לערבי ואדם היה נרצח בגינו, וודאי שהמדינה הייתה שופטת אותי ומענישה במלוא חומרת הדין. באותה עת, ברור כי אם בן משפחה של הנרצח היה נוקם בי, הוא נחשב רוצח ועליו לשבת בכלא (ולהיות מוצא להורג לו היה עונש מוות). מאידך, תפקידו של המנהיג לחשוב על העבר והעתיד, גם לסכן חיי אדם כדי להשיג מטרות ראויות בעיניו, ואי אפשר להעמידו לדין על יציאה למלחמה או על תהליך שלום. אם אנו מגלים כי היו למעשיו מניעים אישיים, כמו שהתברר לגבי אריאל שרון ופינוי מתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון, אז הוא לא מנהיג אלא נשפט כיחיד, ולכן מנוע מלסכן חיי אדם (ושוב, עונשו רק בידי הממלכה ולא היחידים, אלא אם מדובר ברודף מיידי). רבין נטל סיכונים ואולי סיכן חיי אדם כדי להגיע למטרה נכספת בעיני רבים מהחברה הישראלית, וכך פעל כמנהיג. מי שרצח אותו או מי שמאיים על שופט בבית המשפט העליון צריך להישפט ולהיענש בצורה חמורה הרבה יותר מאשר מי שרצח אדם רגיל, משום שפגיעה במנהיג כמותה כפגיעה בחיי האומה כולה, ופגיעה ביכולתה של חברה ליטול סיכונים למען עתידה.

 

נסכם:

  • יחיד פועל לפי מוסר מקומי העומד מולו, מנהיג וציבור פועלים בשם עבר ולמען עתיד גם.
  • יחיד יכול להגן על חייו אם הם עומדים כרגע בסיכון, מנהיג יכול לסכן חיים וליטול סיכונים כדי להשיג יעדים הדורשים הקרבה, בלי קשר מוכרח למיידיות הסיכונים.
  • יחיד ההורג מחבל כפות הוא רוצח. יחיד הפוגע באיש ציבור מסכן בכך את האומה כולה וראוי לחמור שבעונשים.
  • מנהיג פחדן שלא נוטל סיכונים ומעדיף לשמר את המצב אינו ראוי להיות מנהיג, ומנהיג שמסכן חיי אדם או פוגע בהם, יכול להישפט רק ע"י ההיסטוריה והקב"ה, אלא אם פעל ממניעים אישיים ואז רק מערכת המשפט רשאית וחייבת לעצור בעדו.
  • לציבור יש כח רב, אולם הוא יכול להפעיל את כח הדיבור וכח המחאה וכח היצירה, אך הפעלת כח פיסי וסיכון חיים ניתנים בידי מערכת המשפט וההנהגה, ולא בידי היחידים.