הרב שלמה וילק

מעפר קומי

הרב שלמה וילק

בס"ד

 

כשנרות השבת היו נרות של שלום, לפני ששבתה משלום הנפש היהודית ויצאנו לגלות, לא היה צורך בתפילה. התפילה הייתה נחלתו של המסכן והדל, זה שאלקים נעלם מחייו והוא זקוק לפגישה מיוחדת ומתחנן אליה. בתנ"ך מוצגת התפילה כנחלתו של המסכן והנביא, אלו שמחוץ למעגל החיים הנורמלי, אלו שאלקים רחק מהם או אלו החיים בארון קודש. עובד האדמה לא היה זקוק לתפילה מסודרת ולמפגשים אקראיים עם בוראו, הרי בכל רגע הוא פגש בו, בדמעות הזריעה, בציפיות הגשם הראשון, ברינת הקציר, עם שחר ובשוכבו לישון, באהל סיירי המלחמה ובדרכים העולות לירושלים. בשביל הישראלי ההוא להתפלל שלש פעמים ביום היה לצמצם את חייו הרוחניים, ולהוציא את אלהים מתוך מעגל החיים.

 

אלא שמעגל החיים הפך לעבודה זרה, ושליטה כלכלית הפכה להיות שליטה באלהים, וכךנעלם האלקים ומעגל החיים הפך להיות רק השאלה איך מסיקים את בית החומר, בלי אלהים. ואז יצאנו לגלות והשכינה גם היא גלתה, נוסדה התפילה וקמו בתי הכנסת, כדי שלפחות שלש פעמים ביום נפגוש את אלקים, במרחב סגור ומיוחד, בציבור, לא בבגדי עבודה ולא בארוחת הצהרים. 'דאו אקס תפילה'. גם התחלנו להאמין בגן עדן ובגיהנם, שקודם היו נוכחים בעולם הזה ועברו לעולם הבא, משום שנואשנו מאלקים הגומל טוב ורע ביושר תחת השמים.

 

כך חיינו שנים ארוכות מידי, מתפללים שיגיע המשיח ושתבוא הגאולה, שנזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון, שנהיה בירושלים בשנה הבאה, שהארץ תתן יבולה בעתיד, כשזה יהיה משנה לנו במשהו, שעוד יבוא שלום עלינו ועל כל ישראל, ואולי גם בעולם כולו. ולפתע אלקים שב לציון, ולא צריך להמתין לשנה הבאה להיות בירושלים, והארץ תיתן את יבולה אם נעבוד אותה, ושלום עושים בבית של שר חוץ אמריקאי ולא בבית הכנסת. וכמה זה קשה להפסיק לומר לשנה הבאה בירושלים, ויותר קל להתפלל שהארץ תיתן יבולה ולחשוב שהחקלאי הוא המשוב האלהי לתפילה, וכמה נורא להבין כי שלום פירושו פשרה ורק בויתור מקבלים שלמות.

 

אז התחלקנו לשלש קבוצות, אחת של מתפללים המסרבים לראות כי לא הכל עת תפילה היא אלא עת מעשה, אחת של אנשי מעשה ששכחו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, וכת שלישית שטרם החליטה איפה היא, מבקשת להיות חלק מן העולם החדש שאלקים מתגלה בו בגדלות שלא התגלה בה מעולם, אך מסרבת להניח לתפילות ולתקוות השלמות, מסרבת להיות ריאליסטית. אנו מסרבים להפסיק ללחוש תפילות וממשיכים להתאבל בתשעה באב כאילו לא קרה דבר, אנו ממשיכים לומר שלא עשני אישה ומסרבים להיקבר ליד מי שאינו בן ברית. ובאותה עת אנו יודעים כי את המזור הניח הקב"ה בבתי החולים וברפואה המתקדמת, וכי זכינו לראות בעינינו בשוב ה' ציון, ואנו גם יודעים כי נשים אינן נחותות במאומה מגברים וכל האפשרויות פתוחות בפניהן, וגם שהפער בין ישראל לגוי אינו כה גדול כמו שחשבנו.

 

קשה לחיות בתוך הסתירה הזו, ובלעדיה קשה שבעתיים. איך אפשר להסתגר ולחיות בבועה המסרבת לראות את יד ה' במציאות? איך ייתכן כי היחס לנשים יהיה מחפיר כמו זה שבעבר? איך נוכל להמשיך ולדקלם אמיתות ישנות כאשר המציאות זועקת לאמת גדולה ונפלאה יותר? ואיך אפשר לשכוח את יד ה' המתגלה במסורת ובתורה ובהלכה ובמחשבה? איך אפשר להסתפק בחיים של אוכל ומירוץ אחר הנאות וריקנות?

 

צריך אומץ גדול, וענווה גדולה. צריך להיות ריאליסט ולהאמין בגאולה ובעולם טוב יותר. צריך לחדש ולהפוך וגם להיות כפוף למסורת ולמקורות. צריך לכבד כל אדם ולהאמין כי כולם נבראו בצלם, אך אנו עם סגולה שנבחר להוביל את כל העמים אל עבר האמונה באל אחד הדורש צדק ומשפט. צריך להיות בני תרבות ולראות את האורות הגדולים שהביאה המודרנה, ולדעת לדחות ולתקן את הקלקולים שהביא איתו העולם החדש. חייבים לנתק את הדת מהמדינה ולהחזיר את האמונה אל המרחב הציבורי קהילתי משבי הפוליטיקה, אך לדאוג לכך כי מדינת ישראל אכן תהיה ראשית צמיחת גאולתנו. לא צריך לחשוב כיצד עושים זאת, צריך רק להאמין כי הדברים אפשריים ופשוטים. אסור להיות קרוע בין הועלמות, לא נכון להיות מיוסר מן הצורך להחליט, אין להיות אפולגטי ולנסות לתרץ כיצד העולמות אחד הם, צריך רק לחיות בשניהם, לא להיות רומאי ברומא ויהודי בבית המדרש, צריך להיות יהודי ברומא ובירושלים, באהלי יפת ושם.

 

ואם תקשו ותשאלו על עולם ההלכה, וכיצד חיים את חיי המעשה בצורה כזו? התשובה פשוטה. מי שחי כך את חייו הרוחניים, מי שמסור להלכה בכל נפשו וגופו ובאותה עת מאמין כי הקב"ה דורש בכל דור ודור התחדשות והתקרבות אליו, יוכל למצוא בתוך עולם ההלכה את הקלות שיכוונו אותו למשימה. מי שלא יגש להלכה בחיפוש אחרי נוחות ושקט, אלא התמסרות ומחויבות ואחריות, ימצא את הדרך הנכונה. מסביב ישמיצו ויגנו ויאשימו בזלזול וחוסר מחויבות למנהגים ולהלכות, אולם אנו נדע כי דווקא אנו המסורים לתורה ולהלכה, בחפשנו כיצד זו קוראת לנו לחיות חיים מלאים תחת כנפי שכינה המתנערת מעפרה וקוראת לעם היהודי לשוב לחיים מלאים.