הרב שלמה וילק

למה דברים רעים...?

הרב שלמה וילק

בס"ד

 

 

 למה?

 

היה לי אח קטן, יעקב שמו, ולפני ארבעים שנה הוא נפטר, כאשר היה בן שלש שנים. בפתאומיות, ללא סיבה נראית לעין בשר ודם. מאז עברו שנים רבות, שכלתי עוד קרובי משפחה, גם חברי הטובים איבדו לעיתים ילדים והורים, והשאלה המנסרת בעולם בדבר משמעותו של המוות וסיבותיו מנקרת בלב ובמוח ואינה נותנת מנוח. לעצמי אני מבקש לבחון את הנושא, ולסכמו בפני תלמידי.

 

ננסה להשתמש בניסוח העממי של השאלה כבסיס לתשובה: 'מדוע קורים דברים רעים לאנשים טובים'. ננתח כל מילה ונבחן את התשובות השונות שניתנו לשאלה.

 

'מדוע?'

 

כששואלים אדם 'מה השעה?' הוא מביט בשעון, כי התשובה לא מתחילה ברצון המשיב אלא במשהו שקודם לו. אולם, לא לכל הדברים שאנו עושים יש סיבה המכריחה אותנו לעשות אותם. לעיתים הסיבה היא פשוט 'כי אני רוצה'. לרוב המעשים שלנו יש סיבה, אולם לחלקם הקטן אין סיבה שקודמת לנו, אלא אנו הסיבה. כלפי הקב"ה בכלל אי אפשר לשאול 'מדוע?', שהרי אם יש תשובה לשאלה משמעות הדבר שיש דבר קודם לאלקים, סיבה הגורמת לו לפעול בצורה כלשהי, והרי אנו מאמינים כי הוא ראשית הכל. התשובה היחידה לשאלה 'מדוע?' כלפי הקב"ה היא 'כי כך ביקש האל יתברך!'. וכל מה שנותר לשאול הוא מה ביקש הקב"ה להשיג, כיצד אנו יכולים ומתבקשים להתמודד עם מה שאירע, ולצורך מה אירע הדבר?. (עיינו רמב"ן בתורתהגמול, רמח"ל בדעת תבונות קסח).

 

'קורים'

 

לקב"ה שתי דרכי הנהגה בעולם, האחת היא בטבע והשניה מעל הטבע. למעשה בכל התורה כולה כלל לא מופיעה המילה 'טבע' משום שהקב"ה 'מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית', וממילא אין כל חוקיות בעולם, והכל בגדר מעשה אלקים מחושב. אולם, העולם הרי נברא כך ש'זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ' (בראשית ח), והטבע פועל על כולם בשווה, ובטבע יש חיידקים ווירוסים ובעלי חיים רבים ורעידות אדמה והרי געש וכח משיכה ועוד אירועים רבים שכולם חלק מהטבע. וכשאנו פוגשים אירועים אלו הם הופכים להיות מ'אירועי טבע' ל'נזקי טבע'. האדם ניתן גם תחת ממשלת הטבע, ודברים רעים פשוט קורים, לא בגלל היותם רעים כשלעצמם, אלא בגלל היותם 'טבע'. אמנם אנו סבורים כי אנו מרכז הבריאה וכל מה שקורה קורה למעננו, אלא שהקב"ה משביע לכל חי רצון, והוא 'זן מקרני ראמים ועד ביצי כינים' עבודה זרה ג ב), גם אם הכינים מגרדות מאוד, וגם אם קרני הראם עשויות לנגוח. דברים קורים, הם לא רעים אלא לאדם, והם חלק מן החוקיות בה ברא הקב"ה עם זריחת היום את העולם. (עיינו שבת נה א, מועד קטן כח א, רמב"ם מורה נבוכים ג יב, דרשות הר"ן ח, מהר"ל דרך חיים ד כח).

 

'דברים רעים'

 

כאמור, המפגש בין בני אדם לאירועים שונים יוצר את הרוע. הדברים אינם רעים כשלעצמם, אלא בחוויה שלנו אותם. חייל החווה קושי וכאב בגיבוש לסיירת מובחרת אינו שואל מדוע הוא סובל, משום שלסבל יש משמעות והוא מבין את הסיבה לו. לו הינו מסוגלים להביט על המציאות כולה, הן בהווה והן במרחב זמן של עבר-הווה-עתיד, היינו מבינים מה השפעת האירועים ומדוע הם קורים. הרי כולנו מבינים כי המוות הכרחי ובלעדיו אין חיים בעלי משמעות, אלא שכאשר המוות פוגש אותנו אנו רואים בו רע (ובצדק!, הרי אנו יושבים שבעה ואומרים 'ברוך דיין האמת'). קשה היה ליהודים במצרים, אולם אחרי אלפי שנים אנו יודעים כי ללא מצרים לא הייתה ישראל, והשעבוד, כמו הגאולה, היו הכרחיים. אולי אנו מוכנים לוותר על הרע ולא לראות בטוב (דברי עולא בסנהדרין צח ב), אולם לאחר שהרע כבר קרה לא נותר לנו אלא לנסות ולראות גם את התמונה הגדולה, או לפחות להאמין כי זו קיימת.

 

 

ומרוב עמל וסבל שעברו על העם היהודי, לא היינו שורדים אלמלא הכרנו בחשיבותו של המפגש עם הרוע בעולם. הכרנו בו ככפרת עוונות (בכל התנ"ך כולו), וכעדות לאהבת ה' שבאה ע"י תוכחה (משלי ג יב). הכרנו בו כיסורים של אהבה (ברכות ה א) והכרנו בו כמנוף לתפילה (זוהר וישלח יד א). ולבסוף, הכרנו בו גם כרשעת הגוים שלא תמיד היינו ראויים לה (מורה נבוכים ג יב), אבל העדפנו להתעלם מהנימוק הזה, שיש בו האשמה אבל לא קבלת אחריות, וממילא מחליש ומנוון אותנו. (עיינו באיוב לח ד, מכות י ב, רמב"ם הלכות תעניות א ב, כוזרי מאמר חמישי כב, אבן עזרא שירי עני 'על רע מזלו')

 

'לאנשים טובים'

 

אנשים טובים?? יפרצו רבים בזעקה, מי יכול לומר על עצמו שהוא איש טוב? לכל היותר בינוני! האם יש צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז כ)? דברים רעים אינם קורים לאנשים רעים אלא באים כתגובה למעשים רעים. מי שעישן כל חייו וחלה במחלה קשה לא יבקש להבין את דרכי הקב"ה למרות היותו אדם טוב וישר וצדיק גמור, והמחלה אינה מעידה על רשעתו כלל. רבות הרעות שבעולם שאנו אחראים להם, ובחטאינו באו. חסד הקב"ה המורעף עלינו הרבה יותר ממה שאנו ראויים לו מוסתר לעיתים, אולם יותר ממה שאנו צריכים לתמוה על הרעה, עלינו לתמוה על הטובה (בראשית רבה יב טו). את הרעה אנו רואים לעיתים כתיקון ומירוק השלילה בחיינו (ברכות ז א), פעמים אחרות כקריאת כיוון לחיים בעלי משמעות (רמח"ל בדעת תבונות קסח). היו שראו את הרע כסבל שאדם נושא בעבור הכלל או הזולת (ישעיה נג ד, ספר העיקרים ג כה), והיו שקיבלו אותו כנסיון וכרצון לפרסם אמונתו של אדם וליתן לו שכר (רמח"ל בדעת תבונות קכד). אנשים טובים זכאים לצפות לשכר על פעולתיהם, אך לא ראוי להיות טובים לשם השכר (אבות א ג), אולם עלינו לקבל גם את הרע הבא לעולם כתגובה למעשינו (איוב ב י).

 

 

סיכום

 

אפשר להבין מדוע העדיפו דורות רבים להאמין כי מקור הטוב ומקור הרע אינם זהים. את הכל אפשר היה להסביר בכך שיש שתי רשויות בשמים, אל טוב ואל רע, ולכל אחד מלכות משלו. אלא שהסבר זה, עד כמה שהיה נוח מאוד, הביא לאפסות האדם ולעמידתו חסר אונים מול מלחמות האלים. היה זה השקר הגדול בהיסטוריה, שקר עבודה זרה, בו נאלץ האדם לרצות את האלים הטובים ע"י מעשים טובים ואת האלים הרעים ע"י מעשים רעים. הוא נאלץ להקריב את ילדיו לאלים, ולא יכול היה להאמין בכחה של תשובה או תפילה ככח מיטיב, שהרי אלי החושך רק רוצים להרע.

 

אלקי ישראל היה חידוש גדול לעולם. יש רשות אחת בשמים והיא האחראית לכל. ואותו אלקים ברא את העולם ומשגיח עליו, והוא יודע כל ומבקש רק להיטיב. וגם אם לעיתים נדמה כי הרע גובר, אנו יודעים לקבלו ולהתמודד איתו. איננו רואים ברע טוב, אך אנו מסוגלים להיטיבו. איננו פוטרים מאשם בתואנה של 'זהו רצון האל' את מי שרצח אדם, ומענישים במלוא החומרה את מי שבגלל רשלנותו הפושעת נפגע אחר. ומאידך איננו שקועים בהאשמות ואיננו מחפשים על מי להטיל אחריות, אלא על עצמנו. מרוב הסברים לשאלת הרוע איננו יכולים לעולם לדעת על מה ולמה (דרך ה' חלק ב פרק שני ה), ולא נותר לנו אלא לקבל את הצער ולהאמין כי היה טוב ויהיה טוב לו אך נקבל אחריות וניטיב את העולם. נרפא עולם שבור.

 

את מי שאיבד קרוב משפחה קשה לנחם בתשובות אלה. כל התשובות שניתנו עשויות להיות תשובותיהם של רעי איוב, המנסים לחשב חשבונות של מעלה במקום שרק השתיקה יפה לו. בניחום אבלים צריך לשבת בדממה, לא להצדיק את הרע ולא לנחם ניחומים של הבל. מי שיושב באבלותו יש להיות עימו ולא לנסות להוציאו משם ע"י תשובות שתמיד יהיו גרועות מהשאלות. די להיות עם האבל בקושיות שלו ובצרתו בשביל לנחמו מעט וליטול מעט מכאבו. כל התשובות כולן נועדו למי שיש לו שאלות תיאורטיות, למי שמתקשה להאמין אל מול מוזיאון 'יד ושם' או תמונות של זוועות מרוחקות. לאבל אין צורך בתשובות, רק בכאב ובצער ובשותפות בכאבו, שיתורגמו בבוא העת למעשי חסד או למקום של עוצמה ותרומה אחרים (בבא בתרא י ב).

 

 

כך כותב הרב אליעזר ברקוביץ' בספרו 'אמונה לאחר השואה' עמ' 72-73:

 

כאשר מקדש השם עולה על המוקד, בעיניו העולם כבר מת, הוא אינו חלק ממנו. הוא לבדו – עם אלוקיו. ואלוקיו מחריש, אלוקיו מסתיר פניו ממנו, נטש אותו, עכשיו הוא לבדו ממש. ואם ברגע הזה הוא מסוגל לקבל את הנטישה המוחלטת שנטש אותו אלוקים ולראות בה מתנה מאלוקים, המאפשרת לו לאהוב את אלוקיו בכל נפשו – באמת הגיע למדרגה של קידוש השם. רבי עקיבא היוצא להריגה בשעה שהוא קורא את שמע ואלוהיו שותק. הוא קורא את שמע ואלוהיו משתיק את המלאכים הטוענים 'זו תורה וזו שכרה?!' זו לא עת דיבור אלא שתיקה, ורבי עקיבא אומר 'שמע ישראל'.

 

 

סיפור אישי / שלמה וילק

 

לפני כמה שנים חלה ידידי הטוב בסרטן חשוך מרפא. בן שלשים היה בעת מחלתו, ועולמם של יקיריו חשך עליהם. אשתו, בשעה שכרסה בין שיניה, עברה בין בתי השיכון הסמוך וחילקה אוכל חם לזקני המקום הבודדים מידי יום, לרפואתו. החיוכים והשמחה של אותם מסכנים האירו גם את עולמה. כולם כאחד היו שמחים לוותר על הביקורים הללו, לו ידעו מה שלח את האישה הצעירה והנפלאה אליהם. משהלך לעולמו, אך ימים אחדים לאחר לידת בתו, אמרה לי אלמנתו: אנחנו ההשגחה הפרטית של הקב"ה, והטרגדיה שלי הייתה קריאה לשליחות, להיטיב את הצרה של האחר.

 

 

זו המסקנה היהודית מן הרוע בעולם, לא לקונן עליו יותר מן ההכרח, אך לא להמשיך הלאה כאילו דבר לא אירע. לא תמיד נוכל לנצח בקרב, אך במלחמה ברוע תמיד ננצח.