shministim_subcat - item.php
img

cat = 33

parent = 9

סרטים

cherchez la femme - המבול

הרב שלמה וילק

בס"ד


איני שותף נלהב לכת ׳תיקון עולם׳ מבית מדרשם של יהודים רבים וטובים. אני מאמין שמוסר ודרך ארץ, אהבת הבריות ואפילו חייהם אינם אלא כלי בשירות מטרה נעלה יותר של ידיעת האל ואהבתו. אלקים לא ציווה עלינו להיות מוסריים אלא כדי שנוכל לקיים את דברו ולידע אותו, ואלו ההופכים את הכלי לאור בעצמו, מחשיכים את האורות לשם רווחתו של הכלי. והחיים הופכים להיות רק למען עצמם, חסרי משמעות חיצונית להם, אנוכיים, חסרי דעת. אלקים נדחק אל מעבר לחיים, ידיעתו אינה אלא ידיעת האני. אכן, בעולם עליון הכלים גבוהים מהאורות, אולם כדי שזה יקרה צריכים בעולם שלנו להיות עליונים למטה.


גם לוינס, ההוגה ההומניסטי הגדול, ביקש רק שפני האחר ייצגו את פני האלקים, אולם אצל מתקני עולם פני האני הופכים עד מהרה לפני האל, והם מבטלים את רצונו מפני רצונם, מפני שלא ייתכן ביטול רצונם האישי. המוסר הוא מערכת ההפעלה של המצוות, ותיקון החברה אינו יעד, אלא תיקון האני בלבד על ידי קבלתו את עול מלכות שמים. רק האני חסר, לימד הראי״ה, ורק אותו יש לתקן כדי שירצה הרבה מעבר לרווחתו ורצונותיו.


לפני כשנה הזדמנתי להרצאה מרתקת מפי חברה בזרם נוצרי קתולי - ה׳אופוס דאי׳. הספר ׳צופן דה וינצי׳ עשה לחבורה הזו שירות דב, בהציגו אותם ככת של תמהונים סגפנים ורוצחים, בעוד למעשה מדובר בנוצרים המאמינים בשותפות בין אדם למקום, ומדברים בשבח ׳תיקון עולם במלכות שדי׳. להבדיל מחברי הטובים השוכחים לעיתים את העובדה שביהדות אין תיקון עולם ללא מלכות שדי ומחלל שבת עונשו מוות וחייו אינם ראויים להחיות אלמלא דרכי שלום, הדגישה היא דווקא את מלכות האל והערצתו כמניע לתיקון.


כמה שמחתי לשמוע את דבריה ולגלות כי גם הכס הקדוש, שהכיר בזרם ה׳אופוס דאי׳ כזרם קתולי, נכנע לבסוף לבשורה היהודית בגללה רדף אותנו הכס הזה אלפיים שנה. אדם ואלקים נפגשים באמצע, שותפים במעשה עולם, הגאולה כבר אינה ׳דאו אקס מכינה׳, באה מלמעלה ע״י אלקים ובנו, אלא פרי יצירה משותפת של ארץ ושמים. וכמה עצוב היה להיזכר כי חלק גדול משומרי המצוות כבר איבד את האמונה הזו, ובמקום להיות כסא ומרכבה לשכינה יושב וממתין למרכבה עליונה שלא תבוא. וחלק אחר כבר שכח שה׳דאו׳, האלקים, אינו רק הגואל אלא הגאולה עצמה. ובעוד אצל כמה נוצרים הכס הפך שלם, לכסא, אצל כמה יהודים דווקא נשמטו כמה מרגלי הכסא.


בשנים האחרונות הייתה עדנה לתנ״ך, סיפוריו וערכיו חוזרים למרכז הבמה. מאתיים שנים של ביקורת המקרא ושנאת האלקים נדחקו לשוליים, בעוד האנושות כולה שבה ובונה מחורבותיו של עולם ישן את עולמה החדש. הסרט ׳המבול׳ הוא אחרון בסידרה קצרה מידי של סרטים העוסקים בגיבורי התנ״ך, אולם להבדיל מאחרים, זה אינו מיתוס על איש גדול אלא על אלקים הזקוק לבני אדם. האלקים נמצא בכל תמונה, נוכח נפקד, אילם בצעקתו, אלקי הטובים והרעים, הרוצחים והנרצחים, אלקי כל החי והצומח, אלקים המבקש מן האדם לגאול את העולם מהאדם.


כמה נלעגות הביקורות הרדודות הטוענות כנגד חזון הצמחונות של הסרט, וודאי נכתבו על ידי אלו שמעולם לא קראו את סיפור המבול. וכי לא היה זה סיפור על אלקים המבקש שנימנע מאכילת בשר ונכנע לבסוף לטבע האנושי הרצחני? האם נח לא החליט כי מוטב עולם ללא אדם ופרש מאישתו? האם לא נכון שאלקים בחר להציל מאות רבות של בעלי חיים ואת כל הדגה ורק שמונה בני אדם? פרשת נח, הכוללת גם את סיפור מגדל בבל, היא סיפור ההיבריס התנכ״י, סיפורם של בני האדם המנסים לקחת את השליטה על הטבע ומסתבר להם, ומאז שוב שוב, כי הם המנוצחים ההולכים אחרי המנצחים, כוחות העולם והאלקים המנהל אותם. כמה מגוחך לטעון כנגד הפאתוס שבסרט, בעוד מדובר בסרט תנכ"י.


ג׳ניפר קונלי משחקת את אשתו של נח, והיא זו המצילה למעשה את העולם. יוצרי הסרט החמיצו, או אולי בחרו, שלא להשתמש במדרש המלמד כי אשתו של נח היא נעמה אחות תובל קין. תובל קין הוא המייצג בסרט את כוחות הרוע הנלחמים באל, ובעוד המקרא שם את נח למולם, הסרט שם דווקא את אשתו, זו שלא זקוקה לחזיונות נבואיים, כעומדת אל מול הרוע. רק האדם יכול לגאול את העולם מן האדם, ורק התקווה והמעשה האנושי שלא נכנע אל מול הרוע יביאו את הגאולה. שמו של נח מתעתע, הרי הוא נתבקש להביא נחמה, ׳זה ינחמנו׳, ותחת זאת ביקש להרפות, לנוח, ואז בא המבול. נח מאס באדם, איבד תקווה, ולכן בא המבול, נעמה לא הפסיקה להאמין ובזכותה העולם עומד. בעוד נח בחר במנוחה, בחרה נעמה בפעולה. הנחמה עוברת לנעמה, ובמקום תיקון קללת האדמה ע״י המחרשה שנח המציא לפי המדרש, נעמה תתקן את הקללה הגדולה יותר, ׳בעצב תלדי בנים׳.


אם אין אדם מי יציל את בעלי החיים? מי יכול לתת להם שמות ולהפוך את חייהם לבעלי משמעות? מי יוציא את העולם משממונו הטבעי ומן הכוחות האבולוציוניים המשמידים את החלש בשם החיים? בזכות כמה בודדים, מסורים ומחושבים ואמיצים נברא העולם והוא מתקיים, וכל עוד הם יעמדו מול הרוע תהיה תוחלת לעולם והגאולה תהיה אפשרית.


הרמן כהן ובעקבותיו הרב סולובייצ׳יק לימדו אותנו על שני אבות הטיפוס של העולם, אדם א׳ ואדם ב׳, שני אדם הראשון, המערבי המודרני והמזרחי הנחשל. תקוותו של הרב סולובייצ׳יק הייתה כי שני בני האדם הללו יהיו לאחד, אחד השואל כיצד וגם מדוע, אחד הבונה בתי חולים וגם מתפלל לרפואה, אחד המאמין באדם ובחיים וגם מוכן למסור נפשו באהלה של תורה, אחד כזה שלומד בישיבה אוניברסיטי. מעולם לא אהבתי את החלוקה הזו, האופיינית כל כך לאורתודוכסי המודרני האמריקאי שהוא גם וגם, גם אדם א׳ וגם ב׳, בעוד הראי״ה לימד אותנו כי יש אפשרות שלישית במקום או-או וגם-גם והיא יהדות ארץ ישראל בה גם בניית בית חולים וכיבוש השממה הם מעשי אמונה, ולא תמיד המתפלל הוא העובד אלקים. הסרט ׳המבול׳ מציג את נח כkeeper'- ' האיש שאינו מפקפק בחזיונותיו ומסוגל להרוג את נכדותיו כשומר גן האמונה, בעוד תובל קין הוא ה-'taker' במילותיו של דניאל קווין בספר ׳ישמעאל׳, זה הרומס כל מוסר בשם כוחות הטבע. נח מספר לילדיו את סיפור הבריאה כעומד מנגד לאדם, תובל קין מספר את הסיפור כסיפורו של האדם שכל הבריאה למענו, ואילו אשתו של נח מספרת את הסיפור התנכ״י והיהודי האמיתי- האדם הוא ה- 'giver', זה החותר באופן הרמוני ופשוט אל הגאולה, בחיים שלמים בהם אין כיצד ומדוע, בהם החיים חשובים כי הם מעמיקים תקווה וכי אלקים חפץ בהם. האדם השלישי אינו צירוף של השניים הראשונים, אלא אדם חדש, שעולמו הרוחני והמעשי הם אחד.


בזכות נשים צדקניות נגאלנו ממצרים. עמרם מסרב ללדת ילדים שמא יומתו הבנים ע״י פרעה, ואילו מרים ויוכבד מבינות כי עמרם גוזר כליה על העולם ומותיר עולם רק עם פרעונים וללא תקווה. משה יוולד בעזרת המראות הצובאות, מן הפיתוי הנשי שהגברים חוששים ממנו כ״כ. הלא זה מה שביקשה הכנסייה הנוצרית, שלא יוולדו יותר ילדים, ובזה תבוא הישועה שמחוץ לעולם, ורק נשים צדקניות שלא חישבו חשבונות ורק ביקשו ללדת ילדים הביאו גאולה לעולם. הסרט שוזר גם את הגאולה הראשונה של המבול במסכת הגאולות שבאו אחריה, בסיפור האנושי הכה ידוע של גברים הנלחמים אלו באלו, מתפלספים ומנבאים וחולמים, ונשים הגואלות את העולם. נעמה, מרים ויוכבד ובתיה וציפורה ויהודית ועוד רבות אחרות שנעלמו מן ההיסטוריה משום שראסל קרואו תמיד נראה גיבור ומיוסר יותר, תמיד עומד בקידמת הבמה ותובע לעצמו את התהילה.


הסרט המבול הוא יותר מפרשנות מקורית לסיפור נח, ולמרות שלעיתים הוא פשטני בצמידותו לטקסט, למשל בפרשת היין והשכרות, אולם דווקא מתוך כך הוא מגלה רובד נסתר ועמוק בסיפור התנכ״י. ארונופסקי, במאי יהודי הקשור קשרים הדוקים ללימודי מחשבה יהודית וקבלה סיפר סיפור יהודי, לא על אלקים היוצא במרכבו מן השמים ומציל את העולם, גם לא גיבור על בעל כוחות ניסיים או נבואיים הפועל ברגע הנכון, אלא סיפורו של אלקים שלא מאבד תקווה מהעולם, וימשיך להמתין גם הוא לגואל, אולי לגואלת.

תגובות גולשים

(*)שדות חובה