הרב שלמה וילק

זכרון ועצמאות

הרב שלמה וילק

שיחה לערב יום העצמאות


התנ"ך מציג לנו את ההלכה והרעיונות היהודיים דרך ההיסטוריה. יעקב ישן בדרך וחולם חלום, לכן שם תהיה בית אל, רגלו ננקעת אז ישראל לא אוכלים את גיד הנשה עד עצם היום הזה. ישראל יוצאים מצרים אז נחגוג את פסח, וכיוון שאלקים שבת ביום השביעי אז אנחנו נשבות גם. ישראל מבקשים מלך, למורת רוח שמואל וכנראה גם למורת רוח הקב"ה, אבל בסוף הבקשה המרדנית הזו מביאה את דוד המלך, מלך המשיח ומושג הגאולה. האירועים חושפים משמעות, ואנחנו לומדים מההיסטוריה את הדרך הנכונה. 'מעשה אבות סימן לבנים'.


בכלל, התנ"ך הוא ספר הקשור למציאות. אין גיל לבר המצוה, ולמצוות שונות יש גילאי חיוב שונים. רשימת המצוות מופיעה באופן כללי בלבד, תוך מתן מקום עצום לפרשנות ולביטוי הדורות. בהפטרה של השבוע (פרשת אמור) ראינו דוגמא לזה, כאשר יחזקאל מציג חוק הנוגד את התורה, אולי ביטוי לרוח של דור מסוים.


הזכרון התנכ"י הוא זכרון יוצר, לא זכרון מיתולוגי. כשקוראים את הסיפורים המכוננים של היוונים או הבבלים רואים היטב כי אלו מיתולוגיות בגלל האירועים הפנטסטיים שמסופרים שם. אצלנו הכל מסופר בחיים רגילים, בלי כוחות מיוחדים, סיפורים אנושיים לגמרי שאינם מיתולוגיות אלא סיפורים שכל אחד מאיתנו חווה. לא סיפורים על מלכים ודרקונים ומלחמות הירואיות, אלא זכרונות המייצרים הזדהות ואיתה זהות של עם שלא רק אמונות העבר משותפות לו, אלא ההווה והעתיד. דווקא העובדה שמדובר בדמויות אנושיות מאפשרת הליכה לאורם. דווקא בגלל שההלכה נוצרה כתוצאה מאירועים אנושיים מאפשרת למצוא את המצרים שלנו ואת הרצון למלכות, ואת כאבי הרגליים והנכות.


חז"ל בחרו בדרך אחרת. חורבן הבית הראשון היה קץ ההיסטוריה ויום הזכרון היחיד נותר ראש השנה, ויום העצמאות היחיד נותר פסח. כל החגים והאירועים שהתקבצו לאורך הדורות במגילת תענית נעלמו, משום שהיהדות הפכה להיות דת עקרונית פילוסופית ולא דת היסטורית. את כל החגים ההיסטורים הפכנו לחגים פילוסופיים. חג האביב הפך לחג החירות או חג המצות, חג הקציר הפך לחג מתן תורה, וחג האסיף הפך להיות סוכות וצל שכינה וענני כבוד ואור המקיף. בר מצווה כבר לא תלויה בבגרות אלא בגיל קבוע, שלא קשור להתפתחות. חז"ל סגרו למעשה את תקופת ההיסטוריה ועברו לתקופת התורה שבעל פה. איננו חיים יותר על פי האירועים, אלא קובעים את הרעיונות בבית מדרש וחיים לפיהם. החיים הרוחניים והדתיים מתרחשים בבית מדרש. כשביקשתי להינשא לפני עשרים וחמש שנה לסטודנטית לרפואה התנגד ראש הישיבה שלי באמרו כי יהודי לא מתאהב ואחר כך שואל מה עושים, אלא שואל את הרב ואת בית המדרש קודם מה עושים ולפי זה מתאהב. למותר לציין שחכמים הצילו את העם היהודי מכליה, משום שזרימה עם ההיסטוריה פירושה היטמעות לתוכה, חוסר יכולת ליצור המשכיות ומסירות.


לפני מאתיים שנה החלו היהודים לחשוב שוב בדרך היסטורית. חזרנו לראות במציאות משמעות, לזכור ימים חדשים ולהזכיר ימים שנשכחו. חזרנו ללמד מה היה ומה יש ללמוד מזה, ומה קורה ומה יש ללמוד מזה. ולמרות התנגדות עזה של שומרי הדת מפני ההיסטוריה, נפתחה תקופה חדשה בישראל, שהביאה את החילון וההתבוללות, כאילו נגמר תפקידו של ישראל בעולם ואנו רק חלק מן ההיסטוריה הכללית, ואיננו לאום יותר מאשר כל הלאומים האחרים. המבט ההיסטורי הרטרוספקטיבי חילן גם את מקורות הקודש ואת הסיפורים המיתיים שלנו.


הרב קוק ותלמידיו הסבירו כי ביטול ההיסטוריה הביא גם להשתקת הנבואה ולהשתקת האלקים. מאז ימי ראשית הבית השני נידחו כל הנביאים ע"י החכמים, משום שדבר ה' הוא דינמי ולא כפוף לחוק, ואילו דבר החכמים שואף להיות ניצחי וקיים לעד, פועל מכח רציונאל רוחני ולא מכח התגלות אלקים שאי אפשר לקבוע לה כללים. חכמי ישראל קיבלו את התורה ושאלו את עצמם מה עקרונות היסוד שלה, קבעו לה כללים וקיבעו אותם, כאפלטון בשעתו, לנצח. הרב קוק ביקש לחדש את הנבואה, ביקש ללמוד מן ההיסטוריה המתחדשת, ביקש שחדש לא יהיה אסור מן התורה, ביקש סיפורים חדשים.


אלא שהסיפורים החדשים ביטלו את הישנים. יום הזיכרון כבר אינו ראש השנה, וחג החירות הוא יום העצמאות. במקום שבת המציאו את האחד במאי, ובמקום נישואין קיבלו את חג האהבה. ובמקום חג מתן תורה חוגגים את שבוע הספר.


הרב קוק ביקש שנדע לחוזר אל ההיסטוריה בלי לאבד את המטא-היסטוריה, בלי לאבד את המהויות שקדמו לקיום. שנדע איך שני ימי הזכרון קשורים זה לזה, וכיצד שני חגי החירות ביחד רק הם מעניקים את החירות. איך הסיפור היהודי מתרחב ולא מתחלף. דומני כי השנים האחרונות והתעצמותה של הציונות הדתית יחד עם התפרקותה של האסכולה החרדית, שיש להודות שהיא המשכה של היהדות באלפיים השנים האחרונות, מראים כי אנו בדרך הנכונה. השיח הדתי מתרחב, אך אינו זונח את הסיפור החדש, יותר ויותר יהודים זוכרים יותר ויותר, ומצרפים שמות חדשים לרשימה הישנה. עידן הגאולה.