img
הרב ברוך קהת

פרשת צו

הרב ברוך קהת

אחרי שבפרשת ויקרא הוצגה מערכת אחת של חוקי הקרבנות שנאמרה למשה מאוהל מועד, בפרשת צו (ו'-ז') מוצגת המערכת השנייה - תורת הקרבנות שנאמרה למשה בהר סיני (ז', לז-לח). הפרשה כוללת את תורתם של חמשת סוגי הקרבנות שחוקיהם פורטו בפרשת ויקרא. אך לעומת אופן סידורם בפרשת ויקרא על פי סיבת ההקרבה – נדבה או חובה, בפרשתנו הקרבנות מסודרים על פי רמת קדושתם – בתחילה העולה שהיא כליל על המזבח, לאחר מכן קדשי הקודשים – המנחה החטאת והאשם, ולבסוף השלמים שהם קדשים קלים. לעומת פרשת ויקרא שבה חוקי הקרבנות מופנים כלפי בני ישראל (א', ב), תורת הקרבנות שבפרשתנו פונה בעיקר אל הכוהנים (ו', ב). פרט לחלק מתורת זבח השלמים הפונה לאדם מישראל המקריב את הקרבן, ומטיל עליו להשתתף בהבאת החלבים ולתת מקרבנו תרומת חזה ושוק לכוהן המקריב.

 

רד"צ הופמן בפירושו לספר ויקרא עמד על כך שתורת הקרבנות של פרשתנו היא המשך של הציווי על ימי המילואים הכלול במצוות עשיית המשכן שנאמרה למשה בהר סיני בפרשת תצוה (שמות כ"ט). לאור זה הוא מבאר שהקרבנות שאופן הקרבתם תואר שם – העולה החטאת והשלמים (הדומים לקרבן המילואים), אין התורה בפרשתנו נדרשת לתאר את אופן הקרבתם, אלא רק את הלכות הקרבנות שאחרי הקרבתם על המזבח – דין שאריות העולה שהוקטרה על המזבח (ו', א-ד), דיני בשר החטאות החיצוניות והפנימיות (ו', יז-כג) ודיני אכילת בשר זבח השלמים (ז', טו-לו). לעומת זאת קרבנות המנחה והאשם שלא הוקרבו בימי המילואים, ולכן לא הוזכרו בפרשת תצוה דיני הקרבתם, הוצרכה התורה גם לפרט את דרכי הקרבתם (מנחה – ו', ז-ח; אשם – ז', ב-ה). רק לאחר מכן מפרטת התורה גם את הדינים הנוהגים בהם אחרי הקרבתם. לצד תורה החטאת, מציגה התורה גם את המצוה הקבועה המוטלת על הכוהן הגדול להביא מידי יום מנחת חביתין, חציה בבוקר וחציה בערב.

 

בחלקה השני של הפרשה מתואר הקיום של הציווי שנצטווה משה בהר סיני לקדש את הכוהנים והמזבח בשבעת ימי המילואים (שמות כ"ט). פרשה זו יחד עם תיאור היום השמיני שבו התגלה כבוד ה' אל כל העם (ט'-י) הם הפרשיות היחידות בספר ויקרא (פרט לכ"ד י-כד) שאינן פרשיות של חוקים ומצוות אלא תיאורי התרחשות. בפרק ח' מתואר באופן מפורט כיצד קידש משה את אהרון ובניו ואת המזבח במשך שבעת ימי המילואים. התיאור דומה מאוד לציווי על כך שבפרשת תצוה (שמות כ"ט) כשלשונות של ציווי שם מנוסחים כאן בלשונות של עשייה. אך יש מספר הבדלים לא קטן בין שתי הפרשיות, לדוגמה מיקומו מבחינת סדר הפעולות של המעשה של ההזאה משמן המשחה ומהדם שעל המזבח על הכוהנים ועל בגדיהם. התייחסות להבדלים הללו בין פרשת הציווי לפרשת קיומו ראו במאמרי "ימי המילואים - הציווי וקיומו", מגדים, לח (תשס"ג), עמ' 17­-31 (קישור למאמר בצד שמאל למעלה).