img
הרב שלמה וילק

לקראת הימים הנוראים

הרב שלמה וילק

הימים הנוראים קרבים, ולגבאים של בתי הכנסת הימים הנוראים כבר כאן. כמה כסף ישלם כל בעל בית? כמה כסאות אפשר להוסיף כדי למקסם רווחים? מי יהיו החזנים השנה, אחרי התלונות של השנה שעברה? איך נגרום גם לחילונים להצטרף לתפילות? הרי זהו המדד להצלחתה של קהילה ציונית דתית כשרה.

גם הקהל מודאג. האם שוב נסיים בשתיים וחצי בראש השנה? כמה דרשות יהיו? איך נמרח השנה את שמחת תורה? איך נמצא מקום גם לאורחים שמגיעים ומי ישלם על המקומות שלהם? וכמובן, אלו ספרים נביא הפעם לתפילה כדי שלא להתבטל בשעה שהחזן מסלסל בקולו.

 

כרגיל, הממסדיות של המנהגים וההלכות מפנה את אור הזרקורים מן התוכן אל הצורה, ואנו עסוקים בשאלות של פרוצדורות במקום בשאלות של אמונה ורוח. גם התשובה הופכת להיות טכנית ומתמקדת באורך השרוולים והחצאית, בסוג וגודל הציצית, בהחלטות על יותר דפי גמרא והקפדה על מצוות, תשובה של כמויות.

כשיצאתי לחצר בית הכנסת, תוך כדי לחיצות הידיים ושיחות הנימוסין או שאלות בהלכה, צדה אזני שיחה בין שתיים מן הנשים היקרות בקהילה. אכן, טעם לפגם יש בכך שאני מצוטט לשיחות של אחרים, אולם מה יעשה הבן ולא יחטא למשמע שיחה קולנית בחצר?

'איפה אתם בראש השנה?' שאלה האחת, כנראה בתקווה כי תוכל להזמינה לאחת מסעודות החג. 'עוד לא החלטנו' אמרה הצעירה מבין השתיים, 'בעלי רוצה להיות בישיבה שלו, אבל לי אין מה לעשות שם, אז עוד לא יודעים'. 'אל תוותרי לו, תלמדי ממני, מהנסיון', יעצה הראשונה. 'גם אצלנו היה ככה בהתחלה, אבל אחרי שנה הבנתי שאני לא מוכנה להקריב את הראש השנה שלי כי הוא לא יכול להתרגל לתפילה אצלנו, והוא התיישר'. בעלה המיושר לא היה בסביבה, אולם עתה הבנתי מדוע בכל שנה הוא מבקש להחליף את החזן, כנראה בתקווה שיגיע יום ויטעם בחזן החדש טעם ישיבה שעזב זה מכבר.

'מפסח הוא מכין אותי כמה חשוב להיות בישיבה, ואיזו תפילה משמעותית יש שם', אמרה הבלתי מנוסה. 'איך אני אעשה לו את זה?'. השיחה המשיכה בטונים יותר נמוכים, שיחת נשים על בעלים כנועים אני מניח.

 

נזכרתי בימים ההם בהם הייתי בישיבה, תיכונית, הסדר, כולל, שנים ארוכות של מלאכיות, של מתיקות לימוד ללא הפרעה ושל נעם תפילות הבוקעות שערי רקיע. הכינו אותנו למפגש עם החיים בעזרת ניתוק מהם ונסיקה מעלה. חשבו לתת בידינו אנרגיה מספיקה כדי להוביל אותנו שנים רבות באזרחות, אולם הפכו אותנו לזרים לעד. מעולם לא חוויתי חווית סליחות ראשונות כמו בישיבה התיכונית בה למדתי, או לימוד ליל שבועות כמו בישיבת ההסדר, ומיני אז איני מוצא טעם יותר בסליחות או בלימוד הלילי. הייתי למנוכר לחיים האמיתיים, מלא געגועים למה שלא יכול להיות יותר לעולם. הוכנסתי לגן העדן רק כדי להיות נגרש ממנו.

'ערב טוב', התקשרתי לבעל הצעיר. 'ערב טוב, הרב', זיהה הוא את קולי. לאחר הפתיחה הרגילה של מה נשמע והכל בסדר, וברוך השם ואיך התחילו הילדים את בתי הספר, התוודתי כי שמעתי את אשתו מספרת כי קשה לה להיות בישיבה שלו בראש השנה. הסברתי כי לא היא פנתה אלי, אולם רציתי להתקשר אליו ולספר לו על נסיוני.

'גם אני מתגעגע לישיבה ואף תפילה או שיעור אינם כמו אלו ששמעתי לפני 25 שנה', אמרתי. 'אבל תרשה לי לתת לך שלש עצות שעזרו לי מאוד?' שאלתי בידיעה כי לא אענה בשלילה. 'כן, הרב' ענה בלאקוניות ויאוש של מי שהבין כי מעתה תישאר לו הישיבה רק בגדר געגוע.

 

'העולם הזה הוא כולו גלות, ואנו מתגעגעים תמיד אל גן העדן', הסברתי. 'הישיבה הראתה לך את האור, עתה עליך לחזור למערה ולהביא על כולם את האור שקיבלת. אם תישאר בחוץ ותמשיך לחפש את האור בישיבה, תהיה כמו חוני שמצא שהתחלף הדור ואין לו יותר למה להתגעגע. הקורא הנבון וודאי שם לב למשל המערה האפלטוני בפרשנות מאוחרת, אחרי הכל מדובר בבן ישיבה שהדברים אינם סתומים לו. 'האם היית מעדיף שלא להיות בגן העדן, רק כדי שלא תתגעגע אליו?' שאלתי. 'לא, הרב צודק, אבל אפשר עוד כמה שנים, למה לחזור אל המערה כ"כ מהר?' הקשה עלי.

'אז הנה שתי הסיבות האחרות', הוספתי. 'האחת היא שקדושה ורוחניות נמצאים דווקא בחיים, בקרב בני הקהילה שלך והיכן שליבה של אשתך נמצא. שם נמצאת הכפרה שלך. הישיבה היא ספירה עליונה, שממנה צריך להישאר רק רשימו ולא יותר', סיימתי.

 

'ומה הסיבה השלישית', שאל ואני עניתי מיד, 'הרי זה טובל ושרץ בידו. אשתך הטריה רוצה בית וקהילה ואינטימיות של תשובה, ואתה מבקש חברה ובית ארעי והמוניות?', תמהתי. 'הרי היא רוצה להתפלל בקהילה ואיך תקריב את ראש השנה שלה מפני שלך? ראש השנה שלך הוא היכן שאשתך נמצאת, הרי שם ליבך וביתך'.

אמרו לו כבר שאשתו זו ביתו ועליו לכבדה יותר מגופו, לא היה בכך כל חידוש. אלא שמעולם לא עלה על דעתו שגם בעניינים של שמים הדבר כך. הרי מידי בוקר הוא מברך שאינו אישה, ובתפילה הן יושבות מאחורי הפרגוד, ושם אין צורך לכבדן כגופו, וכיצד זה היא תקבע היכן יתפללו בראש השנה?

'בסדר, הרב צודק', ענה בהכנעה של קבלת הדין. 'לא חשבתי שזה אכפת לה, היא לא ממש התנגדה וחשבתי שגם היא תהנה. אבל כנראה שהייתי שקוע בחלום שלי'.

בראש השנה אהיה בישיבת מחנים, אי"ה. שנים ארוכות התגעגעתי לישיבה, ועתה משזכיתי, אני חש צביטה קטנה בלב. הקהילה שלי, שתפילתה מתוקה ונעימה, הייתה לי לבית תפילה שנים ארוכות, ועתה מסתבר לי כי כדי להבין מהו בית וכדי להתגעגע אליו, צריך לצאת לגלות ועתה הישיבה לי גלות. ולואי ויהיו כל גלויותינו כמו זו.

מה יקרה בשבת הקרובה? האם נשים תתחלנה לדבר בקול כבדרך אגב, כדי שהרב ישמע, או שמא יהסו את קולותיהן כשאתקרב? נראה.