img
הרב ברוך קהת

פרשת נצבים וילך

הרב ברוך קהת

 

 

 

מידי שבוע, נפרסם בע"ה פינה קבועה זו ובה נציג את הנושאים שבפרשת השבוע באופן כוללני, ונעמוד על מקומה של הפרשה ברצף הכללי של התורה.

לפינה זו שתי מטרות עיקריות:

 א.      לסייע לקהל המקשיב לקריאת התורה להבין את רצף האירועים וסדר המצוות הנקראים לפניו.

 ב.      להיות בסיס ראשוני ונקודת מוצא ללימוד פרטני ומעמיק של חלקיה השונים של הפרשה.

 

בסוף הפרשה הקודמת פתח משה בדברי הקדמה לטקס כריתת הברית בין ישראל לקב"ה שבהם הוא התייחס להתאמתה של שעה זו לכריתת הברית מבחינת הנכונות הנפשית של העם לקבלתה (כ"ט, א-ח). בפרשתנו ממשיך משה בהצגת משמעות מעמד זה של כריתת הברית. ברית זו הנכרתת בארץ מואב ממשיכה את הברית שנכרתה בחורב (כ"ח, סט), ובדומה להדגשתו של משה בהצגת ברית חורב, שהברית לא נכרתה רק עם אותו דור שנכח בה אלא גם עם דור הבנים (ה', ג, ורש"י שם), מדגיש משה גם ביחס לברית הנוכחית שהיא ברית הנכרתת עם כל הדורות (כ"ט, יג-יד).

טקס כריתת הברית כלל את הקראת הברכה והקללה (כ"ח) בפני כל העם. בפרשתנו (כ"ט) מתייחס משה לנושאים הקשורים לברכה ולקללה –

 

א. התמודדות עם החשש שבודדים (אדם, משפחה או שבט) יסברו שיוכלו להינצל מהקללה בהנחה שמאחר שהיא חלה על כלל העם, אם רק הם יעברו על הברית הם לא ייענשו (טו-כ).

 

ב. תמיהת הדורות הבאים והגויים על חורבן הארץ שבעקבות קיום הקללה, והתשובה על תמיהתם זו (כא-כח).

 

ג. השינוי שיתרחש בעם הנתון בגולה בעקבות התקיימות הקללה, שינוי שיעורר את העם לתשובה, והברכה שתבוא על העם בעקבות תשובתו, ברכה רבה מהברכה שבאה על אבותיו (ל', א-י).

אחרי הנאום שבו הציג משה בפני העם את מצוות ה' (ה'-כ"ו), בסיום טקס הברית שנכרתה על שמירת מצוות אלה, מפריך משה את הטענה שמצוות התורה אינן בנות השגה ולכן קיומן בלתי אפשרי. משה מדגיש שהדרך לקיומן עוברת דרך למוד התורה ושינונה בפה ובלב (יא-יד), בהתאם לציוויו בראש נאום המצוות: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך: ושננתם לבניך ודברת בם" (ו', ו-ז).

 

בראש החלק השני של נאום המצוות, החלק העוסק במצוות המעשיות, אמר משה לעם שהוא מציב בפניהם שתי דרכים – דרך הברכה שתושג על ידי קיום המצוות, ודרך הקללה שתבוא עקב אי קיומן: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" (י"א, כו-כח). לאחר שמשה פירט לפני העם את מצוות ה' (דרך הברכה), וקיים טקס כריתת ברית על קיומן שבמרכזו קרא לפניהם את הברכה והקללה (כ"ח), חותם משה בלשון דומה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע... החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה", כשהוא חוזר וקורא לעם לבחור בדרך החיים (ל', טו-כ).

פרשת וילך פותחת בדברי פרידה של משה מהעם שנאמרו ממש בסמוך לפטירתו – "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא" (ל"א, א-ח).

 

בנאום הראשון של משה בספר דברים (א'-ד') הוא מזכיר את אשר ציווהו ה' לחזק את יהושע, המנהיג שעתיד להנחיל לישראל את הארץ (א', לח). באותו נאום תיאר משה גם את דברי החיזוק שהוא חיזק את הדור הקודם לקראת כיבוש הארץ (א', כא, כט). משה גם מזכיר שם כיצד בעקבות הניצחון על סיחון ועוג הוא חיזק את יהושע ואת ישראל לקראת מלחמת כיבוש הארץ (ג', כא-כב).

בדברי הפרידה של משה מהעם שבפרשתנו חוזר משה ומחזק את עם ישראל לקראת כיבוש הארץ, גם הפעם תוך התבססות על הניצחונות על סיחון ועוג (ל"א, א-ו). לאחר מכן חוזר משה ומחזק את יהושע לעיני כל העם, ובשעה זו הסמוכה למיתתו של משה אפשר לראות בכך העברת המנהיגות בפועל ליהושע (ז-ח).

 

בסמוך מסופר על כתיבת ספר התורה על ידי משה ומסירתה לידי הכוהנים הלויים (ט-יג). כתיבת התורה ומסירתה לידם מתוארת במקום נוסף בפרשתנו לקראת סופה (כד-כט). במקום הראשון (ט-יג) עם מסירתה מצווה משה את הכוהנים הלויים על קיום מעמד הקהל כל שבע שנים, כשהוא משתמש בציוויו זה בלשונות דומים לתיאור מעמד הר סיני שבנאומו הראשון (ד', ט-יד). במקום השני (כד-כט) משה מצווה את הכוהנים הלויים להקהיל את זקני העם כדי להעיד בהם את השמים והארץ, על דבר הרעה שתבוא על העם בעקבות השחתת דרכם. נראה שהעדאת השמיים והארץ בעם ישראל היא הברכה והקללה (כ"ח), כפי שכתב הרב אלי חדד, "התורה והשירה", מגדים, ז (תשמ"ט), עמ' 21­-26 (קישור למאמרו כאן ובצד שמאל למעלה). לפי זה, המסופר בפרשיות אלה קדם כנראה לטקס כריתת הברית בארץ מואב שבמרכזו קריאת הברכה והקללה מתוך ספר התורה בפני כל העם (כ"ז, ט-י; כ"ח-ל'). נראה אפוא שדברי החיזוק של משה לעם וליהושע שבראש הפרשה נאמרו מאוחר יותר בסמוך לפטירת משה (ל"א, א-ח). את הופעת מצוות הקהל כאן ניתן לבאר על פי התוכן של שני הנאומים שלו בספר. בחלקו הראשון של הנאום הראשון התייחס משה כאמור לחיזוק יהושע ועם ישראל (א'-ג'), ובחלקו השני הוא התייחס למעמד הר סיני (ד'), ובנאום המצוות הוא שב והתייחס למעמד זה כשהוא הציגו בראש הנאום (ה'). יתכן אפוא שלכן סודרו דברי פרידת משה כאן בסדר דומה. בתחילה חיזוק העם ויהושע, ולאחר מכן מצוות הקהל שתפקידה לחדש מעמד הדומה למעמד הר סיני מדי שבע שנים.

  

בפרשיה שלאחר מצוות הקהל (טז-כג) ה' מתגלה אל משה ויהושע באהל מועד. ה' אומר להם דברי רקע לשירת 'האזינו' – עזיבת עם ישראל את ה' והעונש העתיד לבוא בעקבותיה, מצווה אותם לכתוב את השירה וללמדה את בני ישראל, ולאחר מכן הוא מחזק את יהושע לקראת תפקידו כמנהיג העם. לאור הביטויים המקבילים הרבים שבין פרשייה זו לפרשיות קברות התאוה וחטא מרים (במדבר י"א-י"ב) ולסיפור על אוהלו של משה שבעקבות חטא העגל הוקם מחוץ למחנה (שמות ל"ג, ז-יא), יש להסיק שגם התגלות ה' המתוארת בפרשתנו התרחשה באוהלו של משה שמחוץ למחנה. האוהל שממנו לא מש יהושע (שמות ל"ג, יא) ובכך הכשיר עצמו להנהגת העם הוא המקום המתאים למינויו של יהושע כמנהיג במקומו של משה. באוהל שאל פתחו ירדה רוח ה' לדבר אל משה ונאצלה ממשה על שבעים הזקנים (במדבר י"א, כד-כה), מלמד ה' את השירה הנבואית שנועדה לחדור לליבם של ישראל וללוות אותם בדורות הבאים. בפסוק האחרון של הפרשה מתאר הכתוב את קיום צו ה' למשה ללמד את השירה לעם ישראל (ל). נראה שהפרשיה השנייה העוסקת בכתיבת התורה ונתינתה (כד-כט) הובאה כאן כדי להקביל בין ספר התורה שנצטוו הכוהנים להניח לצד הארון לעד בבני ישראל, לבין הציווי על משה ויהושע ללמד את בני ישראל את שירת 'האזינו' כדי שהיא תשמש כעד בבני ישראל (ראו דברי הרב א' חדד במאמרו הנ"ל).