דף הבית>שיעורים>שערי מדע>חשיבות המדע וסכנותיו
academy - item.php
img

שערי מדע

חשיבות המדע וסכנותיו

הרב שלמה ריסקין

 

 

 

כיצד אמורים יהודים שומרי מצוות להתייחס לשפע האדיר של תגליות מדעיות – בכללן ניסויים בתחומי השיבוט, ההפריה המלאכותית וההנדסה הגנטית? האם רשאים אנו להסתמך על כלי הניתוח השכליים בלבד, ולראות במסקנות הנובעות מן השימוש בכלים הללו אמת עליונה ומוחלטת? או שמא אנו מחויבים לאמץ מבט רחב יותר ולקבוע נחרצות: "השמים – שמים לה', והארץ נתן לבני אדם" (תהילים קט"ו, טז), כלומר להבין שישנם תחומים האסורים לנו, שיש להשאירם בידי הקב"ה? האם עלינו להגביל באופן כלשהו את החקירה והגילוי המדעיים?

 

נראה שבפרשת בראשית ניתן למצוא גישה מעניינת לשאלה זו. הפסוקים שאחרי תיאור הריגת קין את הבל אחיו (בראשית ד', יז–יח) מונים את צאצאיו של קין, ומלבד ציון שמותיהם, אין בפסוקים אלה פרטים נוספים אודות הדורות הראשונים שיצאו מחלציו של קין – עד הגיענו אל למך, בן הדור השישי.

 

ללמך היו שתי נשים: עדה וצלה, הראשונה, עדה, ילדה ללמך שני בנים: יבל, "אבי ישב אהל ומקנה" (שם, כ), ויובל, "אבי כל תפש כנור ועוגב" (שם, כא). גם צלה ילדה בן, תובל-קין, "לטש כל חרש נחשת וברזל" (שם, כב), ובת, נעמה, שמלבד ציון שמה אין התורה מספרת עליה דבר. בהמשך (ד', כג-כד) מופיע מונולוג מוזר וסתום:

 

ויאמר למך לנשיו: עדה וצלה שמען קולי, נשי למך האזנה אמרתי, כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי:

כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה.

 

למה התכוון למך, ובאיזה הקשר נאמרו דבריו? האם ישנה משמעות לכך שמעשי הרצח של למך סמוכים לפסוק המספר על תובל-קין בנו, "לטש כל חרש נחושת וברזל"?

 

על כך כתב הרמב"ן (פס' כג):

 

"היה למך איש חכם מאוד בכל מלאכת מחשבת, ולימד לבנו הבכור עניין המרעה כפי טבעי הבהמות, ולימד את השני חכמת הניגון, ולימד את השלישי ללטוש ולעשות חרבות ורמחים וחניתות וכל כלי המלחמה. והיו נשיו מתפחדות שלא ייענש, כי הביא החרב והרציחה בעולם, והנה הוא תופש מעשה אבותיו בידו, כי הוא בן המרצח הראשון וברא משחית לחבל".

 

דברים אלה מחזירים אותנו לשאלות שבהן פתחנו. ספר בראשית שזור יריבויות קשות בין אחים, הנובעות מן המתח שבין ציוויליזציה לתרבות, בין מדע לרוח, בין טכנולוגיה למוסר. הבל היה רועה צאן המנהל את עדרו על מי מנוחות, והיה בידו זמן ללמוד, להתפלל ולהרהר; קין, לעומתו, היה עובד אדמה, אבי הטכנולוגיה החקלאית ובעל קשר עמוק לקרקע. ייתכן שהמתח בין סגנונות החיים המנוגדים זה לזה, הפער שבין שתי השקפות העולם השונות, הוא שזרע את זרעי הפורענות של הרצח הראשון בתולדות האנושות. וכך גם בדורות הבאים: עשו, הצייד התוקפן והערמומי, הוא היפוכו של יעקב, הרועה הלמדן והתם, יושב האוהלים. יוסף בעל החלומות, שהתמסר לפתרון בעיותיה החקלאיות של מצרים, הוא ניגודו של יהודה, הרועה המסורתי.

 

נחזור לבניו של למך: לפנינו יבל, רועה יושב אוהל (בבואתו של הבל); יובל, מוזיקאי, המייצג המובהק של התרבות; ובניגוד חריף להם – תובל-קין, "לוטש כל חורש נחושת וברזל". מנחושת וברזל אפשר לייצר כלים חקלאיים מועילים – או לחלופין כלי מלחמה הרסניים. מכל מקום, תובל-קין מייצג יותר את הציוויליזציה ופחות את התרבות, יותר את הטכנולוגיה ופחות את המוסר. רש"י (בראשית ד', כב) סבור כי השם 'תובל' בא מהמילה 'תבלין'. כשם שהתבלין מעדן ומשביח את טעמו של המזון, כך תובל-קין הוא 'קין המתובל' – "תיבל והתקין אומנותו של קין לעשות כלי זין לרוצחים". עתה מובנת טענתן של נשות למך על כך שהוא הביא לעולם כלי הרס ומלחמה. תשובתו כי הוא לא פגע לרעה באיש, אלא רק השכיל לנצל טכנולוגיה קיימת, מזכירה מאוד את טיעוניהם של אופנהיימר ואיינשטיין בעידן המודרני: אמנם כן, אנרגיה אטומית עשויה לשמש לייצור נשק להשמדה המונית, אך היא יכולה גם לסייע בריפוי מחלת הסרטן. בסופו של דבר, הנשק האטומי הוא שאִפשר לעולם החופשי להכריע את המלחמה נגד הנאצים ועוזריהם!

 

מעניין הדבר, כי השמות 'יָבָל' ו'יוּבָל' דומים בצלילם למושג מכובד מאוד הנגזר מאותו שורש: היובל, שנת החמישים שבה משתחררים העבדים, נשמטים החובות, וכל איש זוכה לחזור לנחלת אבותיו. היובל מסמל פדות וגאולה. אולם היובל יוכל לבשר חופש ושלום אמתיים רק עם נשכיל להבליט את חשיבות הערכים הרוחניים של יבל ויובל על פני ערכיו החומריים של תובל-קין. אין ספק, שהתורה אינה מעוניינת לבטל מערכת ערכים אחת מפני חברתה. האתגר הניצב בפני אחים הוא לחיות ולעבוד יחדיו – כדי להשלים זה את זה, ולא כדי להרוג זה את זה. רק כאשר יבינו ממשיכיו של תובל-קין כי את הטכנולוגיה יש לעדן, להשביח ולהעלות מדרגה גבוהה יותר בעזרתם של אנשי הרוח – אז ורק אז תהיה האנושות חופשייה להמריא אל-על.

 

 

 

 

 

 

תגובות גולשים

(*)שדות חובה