דף הבית>שיעורים>תנ"ך>תורה>בראשית>בראשית>היכן מסתתר המבוא לתורה...
img
הרב אהד טהרלב

היכן מסתתר המבוא לתורה...

הרב אהד טהרלב

דומני שעל כל פסוק שיפתח את ספר התורה אפשר להקשות מדוע פסוק זה נבחר למשימה כה חשובה זו, אולם בעיני רש"י הפסוק שנבחר (ולמעשה הספר כולו) לכאורה הוא הפחות צפוי: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית...?". רש"י בוחר לפתוח את פירושו לתורה בשאלה, ולא בקביעה או בפרשנות לדברי הכתוב. הוא מעלה אפשרות אלטרנטיבית לפתיחת התורה, ומבאר מדוע התורה בחרה לפתוח דווקא בסיפור בריאת העולם, המהווה למעשה את ההקדמה לתורה.

העמדת טקסט בסימן שאלה יוצרת אצל הקורא אי נחת ודריכות לקראת האפשרויות החילופיות לטקסט. כשרש"י בוחר לעשות זאת ביחס לתורה הוא מעורר אותנו לחשוב על אלטרנטיבות לדרך שבה נפתחה התורה. רש"י בוחן ומתדיין עם הפסוקים הכתובים ומייצר שיח בין הקורא ובין הטקסט ע"י הפרשנות.

 

ממורי ורבי הרב ד"ר דניאל אפשטיין למדתי כי המבוא והפרשנות של כל ספר מעידים על המאבק המתנהל בתוך דפי הספר כדי לגאול את הדיבור מגלותו בתוך האותיות. הספר מנהל מאבק מתמיד נגד עצמו ונגד גורלו כספר. לפיכך, כל משפט חדש הוא בו בעת גם המשכו של המשפט הקודם ושל כל מה שכבר נכתב, והשלמתו.

כל ספר מחייב ספר נוסף, וכל ספר חדש נכתב נגד כל מה שכבר נכתב מתוך ניסיון להביא לידי נוכחות את המשמעות המלאה שנמצאת תמיד מעבר לכתוב. כל סופר יכול להעיד שתהליך הכתיבה כולל בירור ופסילה של אפשרויות אחרות שעלו לפניו.

בדברי הקב"ה למשה נאמר: "ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים" (שמות ל"ד, א). חז"ל דורשים מהמילים "פסול לך" – "הפסולת תהיה שלך", ומכאן למדו שמשה רבנו נתעשר מהפסולת של הלוחות (נדרים דף ל"ח ע"א). בביאורו למדרש זה של חז"ל אומר ר' נחמן מברסלב שמשה נתעשר רוחנית מהפסילה. הפסילה באבן מבטאת את תהליך הפסילה והבירור של מחשבות קודמות ורעיונות שהוחלט לא לעלותן על הכתב:

 

"בְּהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לֵילֵךְ מִקֹּדֶם, וּלְסַבֵּב בְּכַמָּה סִבּוּבִים, עַד שֶׁבָּאִים אֶל הַמְכֻוָּן. וְהָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל אֵלּוּ הַסִּבּוּבִים, הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת. וְזֶה בְּחִינַת: "פְּסָל לְךָ" 'הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ', מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר משֶׁה. כִּי זֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁל לוּחוֹת, הֵם בְּחִינַת הַסִּבּוּבִים, שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סְבִיב סְבִיב הַהִתְבּוֹנְנוּת. וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ"ל"(ליקוטי מוהר"ן קמא,ס).

 

ברגע הכתיבה פסל משה ספרים רבים אחרים שיכולים היו להיכתב וחלקם אף ייכתבו: ספרי הפרשנות, המפרקים את הטקסט המקורי וכותבים אותו מחדש.

 

עולמו הרוחני של חובש בית המדרש מתעשר מכל הסיבובים סביב ההתבוננות בתורה, מההקדמות, מהפלפולים והסברות, מה'הוא אמינא' מהבירור והפסילה.

 

הבחירה של רש"י לפתוח את פירושו לתורה בשאלה על הכתוב מלמדת אותנו שעצם העלאת השאלה היא במהותה המבוא לפרשנות התורה.

בימים אלו אנו נמצאים בחיבור שבין סיום התורה שבסוף ספר דברים לתחילתה מבראשית. ההלכה קובעת שבסיום התורה אחרי "לעיני כל ישראל", על הסופר להשאיר חצי שורה ריקה (מנחות ל ע"א). כל אחד מהלומדים מוזמן לחדש ולכתוב שם את המבוא שלו לתורה, ולאחר מכן להתחיל מחדש מבראשית.