img
הרב שאול וידר

על ארבע הפרשיות

הרב שאול וידר

 

 


כידוע, בארבע משבתות חודש אדר מוציאים שני ספרי תורה ובספר הנוסף קוראים בעליית המפטיר, את הפרשיות: שקלים, זכור, פרה, החודש. ליתר דיוק ארבע פרשיות אלו נקראות במהלך חודש אדר רק אם ר"ח אדר חל בשבת. אך אם הוא חל באחד מימות השבוע, מקדימים לקרוא את פרשת שקלים בשבת שלפני ר"ח אדר בשלהי חודש שבט. ביחס לנושא זה של ארבע פרשיות מצאנו בתלמוד הבבלי (מגילה כט ע"ב – ל ע"א) שלוש מחלוקות בין רב לשמואל.

 

המחלוקת הראשונה היא מהי 'פרשת שקלים'? לדעת רב 'פרשת שקלים' היא פרשת קרבן התמיד, הקרב מידי יום בבוקר ובין הערביים: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ (במדבר כ"ח, א-ח). לעומתו סבר שמואל ש'פרשת שקלים' היא הפרשה הכוללת את המצווה על נתינת מחצית השקל שבראש פרשת 'כי-תשא', כמנהגנו היום.

 

לכאורה שיטת שמואל מובנת יותר שכן קריאת פרשת שקלים נובעת מכך שנדרש לאסוף את מחציות השקל עבור השנה המתחדשת בניסן. את שיטת רב מבאר התלמוד בכך שייעודם של השקלים הללו היא רכישת קורבנות הציבור שעיקרם קרבן התמיד. מניסן שהוא הראשון לחודשי השנה, נדרש להקריב קרבנות אלה מהשקלים החדשים, ולכן לקראת איסוף השקלים מקדימים לקרוא את הפרשה העוסקת בתכלית איסופם. נמצא אפוא שלפי שמואל 'פרשת שקלים' מציגה את המצווה המעשית של נתינת מחצית השקל ולפי רב היא מציגה את תכליתה של מצווה זו.

 

המחלוקת השניה בין רב לשמואל עוסקת בשאלה מתי קוראים פרשת שקלים כאשר ראש חודש אדר חל ביום שישי? לדעת רב, מקדימים וקוראים אותה בשבת הקודמת, השבת האחרונה בחודש שבט. לעומת זאת לדעת שמואל, קוראים את פרשת שקלים בשבת שלמחרת ר"ח דהיינו בב' באדר. ההלכה נפסקה כשיטתו של רב. התלמוד מנמק את שיטת רב בכך שביום ט"ו באדר מציבים את השולחנות בהם מתקיים החליפין הכספי לאיסוף מחצית השקל, ופרשת שקלים משמשת כדי להכריז על כך שבועיים מראש. אם נקרא את פרשת שקלים אחרי ר"ח כדעת שמואל לא יהיו שבועיים להודעת מצוות שקלים. בדעת שמואל אומר התלמוד שגם אם נקרא שקלים בשבת עדיין יהיו שבועיים בין הקריאה להצבת השולחנות לצורך איסוף השקלים. שכן מאחר שפורים דמוקפין יחול ביום שישי, משום כבוד השבת יידחו את הצבת השולחנות עד יום ראשון י"ז באדר. לביאורה של מחלוקת זו אתייחס להלן.

 

המחלוקת השלישית עוסקת בשאלה מתי קוראים את פרשת זכור כאשר י"ד באדר, פורים דפרזים, חל ביום ששי. לדעת רב קוראים אותה בשבת שלפני פורים, ואילו לדעת שמואל בשבת ט"ו באדר, פורים דמוקפים. בשיטת שמואל מבאר התלמוד שמאחר ששבת זו היא פורים בערים המוקפות חומה, מתקיימת בהן מצוות זכירת מחיית עמלק יחד עם עשיית הפורים. בשיטת רב מבאר התלמוד שלדעתו הבעיה בדרכו של שמואל היא שבערים שאינן מוקפות מקדימים את עשיית הפורים לזכירת מחיית עמלק. לכן נדרש לדעתו להקדים את קריאת זכור לשבת שלפני פורים כדי שהזכירה תקדם לעשייה, כדברי הכתוב: וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים (אסתר ט', כח).

 

בדומה למחלוקת הראשונה שבה ראינו שרב מדגיש את הצד של משמעות המצווה ולא רק את קיומה הטכני, גם במחלוקת זו סבור רב שנדרש להקדים לקיום המעשי של מצוות הפורים פעילות מחשבתית המלמדת את משמעות המצווה. קריאת 'זכור' משמשת לצורך הכנה מחשבתית זו לחג הפורים.

 

את המחלוקת השנייה נציע לבאר בדומה למחלוקת השלישית. כעיקרון רב מעדיף את קיום המצווה באופן שלם. על כן הוא דורש התכוננות למצווה כדי למלא את קיומה בתוכן מהותי ומשמעותי.