img
הרב שראל רוזנבלט

חצר המלך הפנימית

הרב שראל רוזנבלט

 

 

 

אחד המוטיבים המרכזיים במגילה הוא ה'דת'. הדת היא החוק. החוק של המלך הוא בלתי הפיך. אשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב. פרס מכוננת אזרחות טובה. אנשים שלא עוברים על החוק ולא פועלים לשנות אותו משום שאי אפשר. וכל זאת כביכול! המן מבין שאם נכנסים פנימה ויודעים כיצד למשוך בחוטים ניתן לשנות גם את הדת. וכך הוא עושה. אלא שעוד אדם אחד מבין זאת – מרדכי. מרדכי איננו מרגיש כפוף לדת ולחוקים הקבועים. עבורו הכל בר שינוי. על כן מכונה "מרדכי היהודי". משום שנקודת היהודי היא הקשר הישיר לה' שהוא ריבונו של העולם וממילא אינו תלוי במזל וחוק. אלוהים מכונן את החוק.

 

הדראמה הגדולה של המגילה היא בפרק ד עת מבקש מרדכי מאסתר להיכנס לחצר המלך הפנימית. אסתר מבינה את משמעות הבקשה ומסרבת משום שזה 'נגד החוק'. כל מי שיעז לעשות כך 'אחת דתו להמית'. אי אפשר להיכנס פנימה. לפגוש את המלך במקום הפנימי ביותר, האינטימי והקרוב ביותר. מרדכי מבין אף הוא את הסכנה שבדבר אך טוען כנגד שרווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, בלאו הכי, וכאשר זה יקרה את ובית אביך – כחלק ממלכות פרס – תאבדו. ובכלל, מי יודע עם לעת כזאת הגעת למלכות? בדבריו מרדכי מהדהד את ההשגחה האלוקית. גם בכך שבכל מקרה רווח והצלה יגיעו. וכן הוא מבקש מאסתר לראות את מציאותה בבית המלך לא כמעשה בחירה אנושית אלא כגזירת גורל משמים. אולי לשם הרגע הזה התגלגלת בהשגחה פרטית למלכות. אסתר אוזרת אומץ אך מבינה שכאשר אבדתי אבדתי. במלים אחרות, היא מוסרת הנפש כדי לעבור על הדת. להיות לפנים משורת הדין ולהיכנס לחדר הפנימי ביותר, למקום התייחדותו של המלך. ושם, בתוך תוכי הארמון מגלה אסתר את האהבה הגדולה של המלך אליה. לפתע היא מגלה שהמלך והיא אוחזים בשני הקצוות של אותו השרביט. ברגע זה מתוודעת אסתר לחן שהיא מוצאת בעיני המלך; לכך שהיא המלכה. שהיא גם כן חלק מהמלכות.

 

המלך שנמצא בחדר פנימי בתוך הארמון והאיסור להיכנס לשם לולא הוראה מפורשת ממנו מהדהדים את מעמדו של קודש הקודשים, והכניסה פנימה את כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקדשים. אולם הסיפור שלנו מזכיר יותר את נדב ואביהו שנכנסו אשר לא כדת, שתויי יין. ביום כיפור הכניסה לתוך תוכי הארמון היא על פי הדת. על פי החוק. אולם סיפור המגילה מבקש לספר סיפור אחר. את הכניסה פנימה אשר לא כדת. את עזות הפנים הנדרשת, ועמה גם נכונות למסירות נפש. מפרספקטיבה של החוק לא כל אדם ראוי להיכנס פנימה ולפגוש את המלך באופן ישיר. על האדם לחכות לקריאתו של המלך אליו. אולם פורים הוא סיפור של עזות פנים. של הבקשה להיכנס לפנים משער החוק שלא ע"פ החוק הרגיל:

 

ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת – הענין מבואר בזוהר לפעמים נצחין רחימו דבנוי ישראל על אחימו דדיני התורה. והענין כשישראל מתנהגין על פי דיני התורה, אזי בהכרח נידונים בדיני התורה "לתת לאיש כדרכיו". אבל כשישראל מתנהגין למעלה מדיני התורה, לילך לפנים משורת הדין, ולעבוד בפירוש על מנת שלא לקבל פרס, אלא כברא דמלכא דמשמש את אביו, ובושה יהיה לו אם יתן לו אביו פרס, אזי נצחין רחימו דבנו על רחימו דדינא, כי עבודה כזאת למעלה מן התורה. (כתם אופיר לר' יצחק אייזיק ספרין מקאמרנא על מגילת אסתר)

 

התורה בונה את העולם ומתקנת אותו. התורה מעצבת מערכת חוק ברורה מולה האדם עומד ולאורה צריך לעבוד ומתוך כך גם מקבל את שכרו. מסביר ר' יצחק אייזיק שישנה דרך אחרת – לפנים משורת הדין. דרך אשר בה האדם עובד שלא על מנת לקבל פרס. משל למה הדבר דומה? לחבר שבא לנחם את חברו הטוב שנמצא בעצבות ודכדוך הנפש בעקבות משבר או פרידה כואבת. לאחר שיחה ארוכה שבה הכיל האחד את חברו, הקשיב, תמך ועודד, פנה הוא לדרכו. רגע לפני צאתו מהחדר שולף החבר שטר של חמישים שקלים ומשלם לו. לכאורה יש בכך הכרת הטוב. אולם ברגע זה התרוקנה לה כל המשמעות של השיחה האחרונה. במקום חברות אמת, הבאה מתוך קשר פנימי ועמוק בין לבבות ונשמות הפכה מערכת יחסים זו למערכת של עובד ומעביד. של שירותי רווחה. כך גם האדם העובד את ה' על מנת לקבל פרס. הנכונות לוותר על הפרס היא היא מסירות הנפש בעבודת ה', מסירות הנפש שהיא לפנים משורת הדין. מתוך עזות מוותר האדם על הפרס אך בזכות כך הוא עשוי לזכות למעלה גבוהה יותר – לעמידה בחצר המלך הפנימית ושם לגלות מערכת יחסים אחרת מול ה' יתברך. מערכת יחסים של אהבה ומציאת חן.

 

בחשיבה רציונאלית, שכלית, האדם כפוף לחוק. על אחת כמה וכמה שמדובר בחוק אלוקי. וע"פ החוק אני רחוק. ע"פ הכללים של יום הכיפורים עלי לעשות תשובה, עלי להתוודות על חטאי משום שאני חוטא ורחוק. דיני התורה מכוננים חיים של השתדלות תמידית להגיע ליעד גבוה. על פי דין התורה רק אדם אחד יכול להיכנס לקודש הקודשים וגם שם עליו להיות זהיר ביותר לעשות זאת בדרך הנכונה והמדויקת. בפורים מסוגל האדם לגלות כי הוא כבר בקודש הקדשים. יכול הוא לגלות את מציאת החן והאהבה שבינו לבין בוראו. דווקא מתוך עד דלא ידע, מתוך עזיבת החשיבה הרציונאלית והכפיפות לחוק, מתוך מסירות נפש ונכונות ל'כאשר אבדתי אבדתי', יש אפשרות ל'נצחין רחימו דבנוי ישראל' את 'דיני התורה', כלשונו של הזוהר הקדוש. יש לאהבה את הכח לגבור על הדינים.

 

גם המן, כאמור, הבין שהחוק נתון לשינוי אך זה גרם לו לחשוב שהכול זה רק משחקי שליטה – מי שולט במלך. המן הצליח להיכנס פנימה אך הוא לא מצא את האהבה ואת החן ולכן הוא היה תלוי באופן מוחלט בחוק. כל הביטחון של המן הוא לא מחמת קרבתו אל המלך אלא מחמת החוק. על כן אין הוא מסוגל להכיל את העבודה שמרדכי לא משתחווה לו. מספיק פרצה אחת בחוק על מנת להוכיח שהחוק הוא לא אמיתי. מספיק יהודי אחד כדי לערער להמן את הביטחון העצמי שלו. ר' נתן, תלמידו של ר' נחמן, מסביר בליקוטי הלכות (הלכות תענית,ד) מדוע תלו את המן על עץ גבוהה חמישים אמה. ע"פ דרשתו, עץ זה הוא כנגד שער החמישים. לטומאה יש רק מ"ט שערים אך שער הנ' הוא שער שכולו טוב. הוא כנגד הנקודה העצמית של האדם, כנגד האהבה, החן והחסד האלוקיים השייכים לכל בריה. רשעותו של המן מתכלה כאשר הוא מגלה את הנקודה הטובה בבחינת "ועוד מעט ואין רשע, התבוננת על מקומו ואיננו" (תהלים לז,י).

 

שבירת החוק, הכניסה לפנים משורת הדין יכולה להיות או בדרכו של המן או בדרכו של מרדכי. המן עושה זאת מתוך חוסר אמון בחוק. מתוך חוסר אמון ויאוש. מתוך רצון לכבוד עצמי אותו הוא יקבל לא מתוך חדרי המלך הפנימיים אלא מתוך החוק עצמו. המן לא מפנים את החן ואהבה של המלך. מרדכי לעומת זאת, צועד לפנים משער החוק, לפנים משורת הדין, משום שהוא מאמין שכאשר נכנסים לחצר המלך הפנימית, מסוגלים לזכות באהבה, בחן ובחסד ולאחוז בשרביטו של מלך. ומתוך נקודת בטחון עצמית זו, הנובעת מההתוודעות לצלם אלוקים שבתוכי, מתכונן החוק של המלך. בלשונו של הרב קוק זצ"ל, מתוך האידיאה האלוהית מתכוננת לה האידיאה הדתית (אורות, למהלך האידיאות בישראל).

 

שבת שלום,
ופורים שמח,
שראל.