דף הבית>שיעורים>תנ"ך>תורה>במדבר>נשא>לפרשת נשא ושבועות
img
הרב שלמה וילק

לפרשת נשא ושבועות

הרב שלמה וילק

בס"ד

 

 

פרשת הסוטה מעמידה בפנינו מודל מופלא של תיקון עולם תורני. אזלת היד של המשפט האנושי לתת מענה למצב מורכב ונפוץ מאוד של חשדות מבוססים שחושד בעל באשתו, מטופלת בפרשת נשא ביד אמן. א-להי ישראל, א-ל נקמות המתעב גילוי עריות, מתגייס לעזרת האישה ומטיל אחריות על הבעל המקנא, החייב למחוק את שם הא-ל כדי לברר את האמת. לפתע החשדות נחלשים, הא-ל המתגלה בחסד דורש מן הסובבים לגלות חסד, וגילוי החסד דורש ענווה, צמצום האני, עד מחיקתו.

 

ההלכה, אומר המדרש (ויקרא רבה לב ח), יוצרת לעיתים מצבים של חוסר מוסר, דחיית החלש והמסכן, אפליה ומצוקה. אין הפוסק אשם בכך, הרי הוא עומד אנוס אל מול ההלכה והמסורת והקושי לגלות רחמים במקום בו ההלכה דרשה צדק, ו׳אונס רחמנא פטריה׳. אלא שלעיתים הפוסק, הנחוש להיות גם מוסרי ולא רק צודק, עשוי להצדיק מוסרית את קביעתו ולטעון כי ההלכה קובעת את המוסר, ולא כן היא. המדרש שם את הקב״ה בצד החלש, בצידו של זה שההלכה דחתה. אלקים מרחם על אלו שהלכותיו פגעו בהם. מחוץ לדלת בית הדין עומד הקב״ה, אותו א-ל שרגע קודם ניצב בעדת השופטים.

 

ידע כל דיין כי אותו שופט עליון הניצב עימו בדין הוא גם זה שינחם את העשוקים ממשפטו של הדיין. ידע ויזהר, ידע ויבוש, ידע ויזכור כי מוטב לו כי גם הוא יעמוד אחר הדלת, יחד עם הבורא, ברחמיו על ברואיו.

 

בערב מתן תורה יש לזכור כי זו תורת ישראל. זו אינה תורת חסד המרחמת על רשעים ומגישה את הלחי האחרת, זו גם אינה תורת דין העיוורת לחולשה ולצער אנושי. זו גם אינה תורה המבקשת לשלב בין השניים ע"י דין מעוות, דין החושש מלהטיל מורא. זו תורה שמבקשת שיקוב הדין את ההר, ובאותה עת דורשת גם לתקן את העוול אותו הדין גורם. כל דרך אחרת אינה דרך יהודית, לא זו ההופכת את ההלכה למוסר, ולא זו ההופכת את המוסר להלכה.

 

אלא שהדברים יפים לאומרם, אך קשים עד מאוד לבנות מהם מערכת חיים מעשיים. אם בסופו של יום נותר המסכן במסכנותו, מה משמעות הנחמה אותה אנו מבקשים להעניק? האם מילים טובות ודרישה להכנעה לתורה די בהם?

 

הדרך בה פעלה ההלכה הייתה בדרך של פרשנות. המוסר לא דוחה את החוק, אלא מאיר אותו, והתורה נותרת בבחינת דינים. קיומה של ההלכה תלוי בתהליך הזה, בו הפוסק והמחוקק יודעים כי המשפט לא נעשה על כס השיפוט בלבד, גם לא בשערי בית הדין. הוא תמיד שואל מה רצון ההלכה ומה רצון הקב"ה, וממתק את האחד בשני, כדי להגיע לעומק הדין, לא רק למילה הכתובה והמדוברת, אלא גם לברית אותה מכוננת המילה.