img
הרב שלמה וילק

מה מונח על המאזנים

הרב שלמה וילק

כשברא את העולם, מלמד ספר יצירה, התאים הקב"ה מזל מאזנים לחודש תשרי. אחרי הכל, הרי אלו ימי דין בהם עומדים על המאזנים כל באי עולם. אלא שמעולם לא היה ברור לעם היהודי מה עומד על כף המאזנים האחרת, אל מול היצור העומד למשפט. נדמיין לרגע את המעמד, כמה מדרגות לבנות, עולות אל מאזני צדק גדולות, כשמעליהם עומד מטטרון ובוחן את המשקל, ממש כמו האחות בקופת חולים. עולה אדם במדרגות ומניח בחשש רגל אחת על הכף הגדולה, מביט בחשש למעלה, אל מטטרון, ואז מניח את הכף השניה. הוא מנסה להיות כבד, לגייס את כל מה שעשה טוב, מנסה להמתיק את הרע שעשה ולתרץ אותו, עוצם עיניים בחשש והכף מתחילה להתרומם לאט כנגד כח המשיכה, מאבדת את יציבותה.

 

וליד הכף השניה מדרגות אחרות, עליהם עומד מאן דהו ומניח אבן משקל בעדינות, מחייך אל תוך שפמו למראה הרעד הקל שמרעיד היצור בכף השניה את המאזנים כולם. נסו לדמיין את ההוא שמניח את המשקולת, איך הוא נראה? יש לו שם? שטן? יצר הרע? אשמדאי? אולי זה מישהו לא צפוי? החברותא שלך מימי הישיבה שחלקת עליו בכל והסתבר עתה שהוא צדק? עיתונאי שרדף אחריך והלך לעולמו בטרם עת לשמחתך? איזה מנהל שפיטר אותך? ומי היית רוצה שיעמוד שם באמת? איילת שקד, שרת המשפטים, שהצבעת למפלגה שלה בשנה שעברה? אולי מפכ"ל המשטרה שבמקום לתת לך פעם דו"ח נתן רק אזהרה? מה עם היועצת מהתיכון או הפסיכולוג שלך, שתמיד הכילו והקשיבו ושפטו רק מעט?

 

ותארו לעצמכם שהיצור ההוא העומד על הכף מימין פוקח את העיניים לרגע ומציץ שמאלה, אל הכף השניה, ולתדהמתו רואה את עצמו עולה על המאזנים. והוא מתמלא שמחה, כמו האדם המערבי, כי הוא סובר לתומו כי הוא נשפט רק מול עצמו והמאזנים יתאזנו מיד. והוא מתחיל להתרומם, לאט לאט, כי הטכנולוגיה כבר עתיקה וחורקת, והחיוך הולך ונמחק, והפנים מתכרכמות בדאגה גוברת והולכת, וכבר הוא גבוה מן הכף השמאלית, ועדין נשמעות חריקות מצירי עמוד המאזנים.

 

במהירות הוא מנסה לגבש אסטרטגיה איך לגרום לההוא בצד השני, שנראה לו בדיוק כמוהו, להקל את עומס משקלו. מיהו האני-האחר הזה? האם הוא האני של הציפיות מתחילת השנה, ואולי האני של הציפיות של אחרים? אולי, אבוי, זה האני הרצוי בפני הא-להים ואז אין לו סיכוי בכלל? אולי זה האני של הפוטנציאל, והלא ממומש שבו מכריע את הממומש? ואין לו מושג מה לעשות. להבטיח שהפעם יממש את מה שמצופה ממנו, או שעתה יצפה מעצמו ליותר? אולי יצטדק שלא הייתה לו כל דרך לעמוד בציפיות ממנו, שהיו גבוהות מאוד, ואולי כדאי לדרוש שהאני-האחר המושלם יסתלק משם, ותחתיו יהיה אני- אחר של החלומות והתקוות, וחוסר האונים שלו.

 

צרה צרורה. אין לך מושג מול מה אתה נמדד, אל מול משה רבנו, זושא מאניפולי או אל מול עצמך? האם השמרנים צדקו ואתה נמדד מול החתם סופר, ואולי הליברלים צדקו והאישה שרצתה להגיד קדיש ולא נתת לה או ההומו שנגעלת ממנו הם המקטרגים שלך? אולי יונח על הכף שמאלית ספר משנה תורה של הרמב"ם, ואולי, אתה מקווה, מאמר הדור של הרב קוק? האם כבר הגיע 'לעתיד לבוא' ובית שמאי יקבעו את הדין, או אולי אנחנו עדיין בזמן הזה, ובית הלל יניחו רחמי אנוש ותחבולותיו? אולי לי מיצרי ששופט אותי ואוי לי מיוצרי שדינו וודאי קשה יותר.

 

המבוכה הגדולה הזו הביכה את חז"ל שלא ידעו אם לעמוד בראש השנה עם ראש שפוף ושופר כפוף, כמי שעומד מובס ומיילל וזועק, או שמא עם ראש מורם ושופר פשוט כלפי מעלה בתרועת המלכה וניצחון? היא גם בלבלה את לוח השנה בשני ימים של חג, כשבראשון עומד הא-להים ודיניו על כף המאזנים השמאלית, ובשני עומד האדם על ציפיותיו וחסדיו, והמאזנים מתנדנדים,עולים ויורדים, בין שלמות א-להית לתיקון והמתקה אנושיים. ביום הראשון יעמדו על הכף השמרנים, חמורי הסבר, אנשי הלכה. ותמיד תהיה לא צודק בעיניהם, תמיד חוטא וקטן ומושפל, כי לא יצדק לפניהם כל חי, גם לא הם עצמם, אכולי יסורי מצפון ומצפון לא שקט. ותגלה שהם צדקו, ואימת הדין והמסירות להלכה הם נוקבים, לא אנושיים, אובייקטיביים ונצחיים. ומולם אתה רועד, ואיזורי הנוחות שלך הופכים ליסורי המצפון ולמקטרגים שלך. ובקצה השני של אותו יום, יום ארוך של ארבעים ושמונה שעות, תקרא שוב למשפט, ותעלה במדרגות הלבנות, ולפתע הכל שונה. על המאזנים מונחת החברה האנושית, מונחות התקוות שלך לשנה הבאה ולא הכשלונות של השנה שעברה, והליברלים צדקו, והם אופטימיים ושמחים, מביטים עליך בחמלה והופכים משובה לאהבה וזדון לאמונה.

 

ואם תחיה את חייך רק ביום הראשון של ראש השנה, תמיד תהיה אשם ובעל עין רעה, קנאי חסר דעת ובעל אהבה עצמית בעיקר. ומאידך, לו תעביר את ימיך ולילותיך ביום השני, תמיד תהיה טוב וזכאי וחביב על א-להים ואדם, עומד במקומך בלי ביקורת ומשפט, מרוצה ונינוח, חסר תקנה. החיים הם הריקוד של ראש השנה, תנועה בין דין קשה לרך, בין גבורה לרחמים, בין שופר של יללה וזעקת חוסר אונים לתקיעה של גבורה והמלכה על השנה הבאה עלינו לטובה.