shministim_shut - item.php
img

ספרים חיצוניים

נושא: הלכה


שאלה:

לרב שלום, לאחרונה יצא לי להתעניין בספרים החיצוניים ובמדרשים המצויים בהם. לנוכח העיון שלי בהם נתקלתי במספר מדרשים שעוררו את סקרונתי לגבי יחס היהדות כלפיהם ואמיתות תוכנם. בין הספרים החיצוניים נתקלתי בספר ששמו "אלפא ביתא דבן סירא", זהו ספר שנכתב במאה ה-10 לערך, ותוכנו הוא מדרש אגדה ייחודי אודות בן סירא. הספר מורכב מ4 חלקים שעוסקים בבן סירא מרגע לידתו ועד מותו. באחד מן החלקים נשאל בן סירא ע"י נבוכדנצאר: מדוע אין לשור שיער בחוטמו"? ובן סירא השיב לו: שיהושוע היה שמן וכשרכב על בהמות שונות כשסבב את יריחו, נפלו כל אלו תחתיו ומתו. רק השור הצליח להחזיק מעמד תחתיו. על כן הוא נישק אותו בחוטמו, ומאז אין לו שם שיער. רציתי לדעת האם יש להתייחס למדרש זה ולמדרשים רבים כמוהו ברצינות? ואשמח אם תוכל להפנות אותי לדעתם של ראשונים וכמי תורה אחרים מן העבר (בנוסף לדעתך). תודה רבה
אליעזר

תשובה:

 

שלום,
 

שאלתך מורכבת משתי שאלות שונות. האחת בדבר מעמדם ויחסנו לספרים חיצוניים והשנייה אודות אגדות חז"ל. כמו כן, אינך מדבר כאן על 'אגדה' בכללותה שהרי זאת הגדרה שכוללת הרבה מאד סוגים של אמירות. האגדה שהבאת היא אגדה שמבקשת להסביר תופעה ביולוגית-טבעית ע"י מאורע ייחודי שקרה בעבר. וכאן השאלה האם בעל האגדה באמת האמין שזאת הסיבה או שמא יש כאן מסר שהוא רוצה ללמדנו.
 

  1. ספר בן סירא מבקש להיות ספר חכמה והוא מבקש מה' שיעניק לו חכמה (כמו שלמה המלך) מעמדו של ספר בן סירא בעיני חז"ל הוא מורכב. מצד אחד הוא בהחלט מוגדר כחלק מ"ספרים חיצוניים" שלא נכללו בתנ"ך. ומצד שני, דווקא בן-סירא מצוטט לפעמים לאורך הש"ס כאילו היה אחד מספרי הכתובים. רב יוסף עצמו (סנהדרין ק ע"ב) אומר שאסור לקרוא בספר זה אך מצד שני את הדברים החכמים כן ניתן לדרוש. (הפיוט המפורסם "אמת מה נהדר היה כהן גדול" שאנו שרים ביום כיפור מבוסס על ספר בן-סירא). יכול להיות שהאגדה המשונה שאותה אתה מצטט גרמה לרב יוסף להסתייג מספר זה.
     
  2. לגבי יחסם של ראשונים לאגדות חז"ל, ניתן לומר בחיתוך גס שיש הבדל בין חכמי צרפת ואשכנז שנוטים לפרש את אגדות חז"ל כפשוטם (וכן ראה באגרות חזון איש חלק א' אגרת  ט"ו;  לבין חכמי ספרד שנוטים לפרש את אגדות חז"ל כסמלים, כמשלים למשהו אחר (ראה למשל: אוצר הגאונים חגיגה, חלק הפירושים, סי' ס"ז בשם רב האי גאון שדברי האגדה הם לא כפשוטם אלא "כל אחד דורש מה שעלה על לבו"; רשב"א ברכות נד על האגדה על גודלו של עוג מלך הבשן; ראה באגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן פרק ג לעניין ההשפעה שיש לכיוונה של המיטה וכיצד היא משפיעה על הילודה) . אך גם כאן אין הדברים מוחלטים (למשל בספר האשכול הלכות ספר תורה (חלק ב עמ' 47) שם הוא אומר שיש אגדות שיש לפרש כפשוטם ויש שלא כפשוטם וכל אחד "לפי שכלו יהולל איש") ראה גם בכוזרי (ג,עג) שאומר שיש אגדות חז"ל שאין הוא יכול להסביר אותם. הרמב"ן (ספר ויכוח) מודה שלגבי האגדה שהמשיח נולד ביום של החורבן שהוא איננו מאמין בהגדה זו וצריך להבין אותה שלא כפשוטה. וכן הרמב"ם בהתבטאות חריפה אומר :" אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת, ושכבר נתאמתו בראיות, וינער כפיו מהן, ויתלה בדברי יחיד מן החכמים, שאפשר שנתעלם ממנו דבר, או שיש באותן הדברים רמז, או אמרן לפי שעה ומעשה שהיו לפניו... ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו, שהעינים לפנים הן ולא לאחור, וכבר הגדתי לכם את כל לבי בדבר זה.( איגרות הרמב"ם, מהד' הרב שילת, אגרת לג (עמ' תפח))
     
  3. יותר מכך אנו מוצאים אצל התשב"ץ שמייחס לאגדות בתלמוד תפקיד של בדיחותא שנותן אתנחתא מן הלימוד ההלכתי-למדני הקשה: "וכשימצא גופו חלוש מהלימוד ויצטרך לטייל מעט בשווקים וברחובות, יכוין בזה כדי להרחיב לבו לשוב לתלמודו. וכמו שאמרורז"ל כי הוו רבנן חלישי מגרסייהו, הוו אמרי מילי דבדיחותא. וזהו ענין האגדות הזרות הנמצאות בתלמוד. (מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב משנה יז)
     
  4. המקורות אצל הראשונים רבים עד מאד והבאתי לפניך רק חלק קטן. אם תרצה עוד אוכל להפנות.
     
  5. לסיכום: גישותיהם השונות של חכמים מבחינים בין מדרשי הלכה או מדרשי פסוקים לבין סיפורים ומעשיות שלהם יש מעמד אחר אולם גם לגביהם יש גישות שונות. דומני שמחלוקת זו משאירה בידינו את שיקול הדעת, כל אחד לפום מה דמשער בליביה, האם להבין את האגדה כפשט, רמז, דרש או סוד. ואלו אגדות הם בגדר 'טעות מדעית' או 'מילתא דבדיחותא'.
     
  6. דומני שגם הראשונים שמבקשים למצוא את העומק שבתוך אגדות חז"ל לא בהכרח ישתדלו לעשות זאת ביחס לספר בן-סירא. אך כפי שהקדמתי ואמרתי היחס לספר זה אמביוולנטי.

 

 

 

הרב שראל רוזנבלט


תגובות גולשים

(*)שדות חובה