shministim_shut - item.php
img

היאוש נעשה יותר נח

נושא: כל הנושאים


שאלה:

שמעתי מרב אחד שאבולוציה סותרת את התורה ואין להאמין בתיאוריה זו. הרב אמר שרוב המדענים בעולם סותרים את התיאוריה הזו. למדתי וקראתי בעניין ונראה לי שרוב העולם מאמין בזה. מה לחשוב?
שאול

תשובה:

ש. היקרה,

במסווה מסוים של קלילות וצחוק הבעת בשיעור יאוש מן העולם ומן המשמעות, וראיתי מן התגובות שסביבך כי אינך היחידה. הציניות הולכת ותוספת את מקומה של היכולת לחוות חוויות משמעותיות, והעולם הולך ונעשה קודר ומשעמם.

הסיבות לכך הן רבות. בראש ובראשונה זו תרבות השפע שגרמה לנהנים ממנה לאבד את חוש הקיום הבסיסי המבוסס על חוש ההישרדות, ולאלו שאינם נהנים מחברת השפע זו הקנאה והתחרות שגרמו לאבדן האמון בחיים.

הסיבה השניה היא מהפכת הידע שגם היא הביאה למשבר כפול. מחד למדנו שהידע הוא כח עצום ואפשר לסמוך עליו יותר מכל אמונה, ומאידך הידע המשתנה בכל כמה שנים לא מאפשר לתת בו אמון. כך נותרנו בלי מקורות אמון ואמונה יציבים.

הסבה השלישית היא הבחירה האין סופית בעולם חסר גבולות ומעצורים. על כתפי נערה צעירה, שבעבר אפילו את חתנה לא בחרה, מוטל לבחור בחירות אין סופיות המעמיסות חשש ומועקה של ספק. ואלקים כבר מזמן לא לוקח אחריות על הבחירות שלנו.

הסיבה הרביעית היא האקדמיזציה של השיח הרוחני והדתי. אלקים, תורה ומצוות, מסורת ומנהגים, כולם הופכים להיות מושאי מחקר והשוואות, בלי מקום לפשטות ולאמון ללא שאלות. קשה להאמין בעולם של ביקורת, אפילו הדת הופכת להיות יחסית וארעית.

הסיבה החמישית היא עידן האינידיבידאליזם. עד לפני מאתים שנה הייתה זו הקהילה שחיברה בין אנשים, ומשהוקמה המדינה הפכו היחסים בין אנשים לטכניים בלבד, בתיווך טפסים ובתי משפט והמלצות ומיונים, במקום בהיכרות אישית. כל אחד זכאי לכל הזכויות, כל אדם הוא עולם ומלואו, ועסוק בייחודיות שלו. אין יותר למען מה למות בעולם בו כל הזרקורים מופנים אליך, וכשאין למען מה למות אז משעמם, ואין למען מה לחיות.

ויש סיבה שישית ושביעית ושמינית, וכולן יחד מביאים אותנו לחוש צופים על החיים, עומדים מהצד ולא מחוברים לכלום, חיים בסתמיות, לא נהנים מכלום ממש, לא סובלים דבר, חיים היום כי חיינו אתמול וכדי שנחיה גם מחר. אלא שהתהליך הזה הכרחי, היינו חייבים להתייאש מן העולם התמים, לאכול מעץ הדעת שוב ולהתרחק יותר מגן העדן, כדי שנוכל להגיע אל הפתח שמהעבר השני, זה שנועד למפוכחים ולאלו שידעו למצוא את מתג התאורה גם כשחשוך בחדר.

שולמית, העולם נברא כשילוב בין עולם רעיוני, רוחני ועליון, ובין עולם חומרי, יצרי ותחתון. גם ללא אלהים,  הרי ברור שיש עולם מופשט ובו זכרונות ואידיאלים ומשמעות, ושפת דיבור, והעולם המופשט הוא העולם הממשי היחיד, ואילו העולם שנגלה לחושים אולי הוא מוחשי, אך יש ויכוח לגבי ממשיותו.  וגם אם יש חולקים על המושג 'בריאה' וסבורים כי העולם קדמון ולא נברא ברגע מסוים, הרי כולנו מסכימים כי זהו עולם המתהווה והולך בכל רגע. עולם  שראשיתו בענן גז שהתפוצץ לרסיסים ויצר את המערכת שלנו, עולם שיש בו פוטנציאל מופשט הטמון בחלקיקיו הקטנים ביותר והוא הולך ויוצא אל הפועל. והוא אינו סותר את היותו של אלקים.

האם יש מקריות בעולם? לשיטתו של המאמין אין מקריות שהרי אלקים ברא את העולם כדי שיגיע למטרה מסויימת, שעוד נברר אותה, וכל המעשים כולם וכל היצורים כולם הולכים אל אותה הנקודה. ולשיטתו של המדען החוקר, זה המאמין באבולוציה, גם אין מקריות משום שהעולם הוא שרשרת של סיבות ותוצאות מראשית המפץ הגדול והסינגולריות עד היום, ופרפר המניף את כנפיו בצ'ילה תורם את חלקו לסופת טורנדו בחופי ניו אורלינס. בין כך ובין כך לכל המעשים יש השפעה, ולמרות שאיננו אלא גרגיר מול האנושות בעולם ומול ההיסטוריה, גם גרגירי חול קטנים יכולים להקים הר שלם.

וברור, כך חשב אפלטון ובזה האמין אברהם אבינו, כי לכל בירה יש מנהיג, ולכל מציאות יש אידיאה, רעיון העומד מעליו ומקיים אותו. למעשה, שני רעיונות, אחד ביולוגי ואחד רוחני, המתאחדים ביניהם. כלומר, לעולם יש שני מהלכים – סיבות ושאיפות. המים זורמים כי יש כח דוחף (כח הכבידה) וכח המבקש למלא את הים ('כח המשיכה'), ואת לומדת במדרשה כי נרשמת ונסעת באוטובוס לשם, וכדי להחכים ולגדול בתורה ובחכמה. ושני הגורמים חייבים להתאחד – את חייבת את האוטובוס כדי להגיע, ולא היית עולה עליו אלמלא היית מבקשת לך מטרה. ולפיכך, המנוע של העולם ושלך פועל בשני מוקדים, האחד הוא שרשרת סיבות שרובן לא בשליטתך, והשני הוא מה שדוחף אותך ליעדים שלך, וזה בידייך בלבד.

וכדי שיהיה ברור, איני סבור כי את היעדים שלנו בחיים אנחנו קובעים לבד. את זה ניסו ללמד הוגי הדעות בעת החדשה ונכשלו כשלון חרוץ. האדם אמנם קובע מה פשר חייו, אך הוא מנסה לעשות זאת בהתאמה לאיזה גורל עליון, ובהתאמה לתחושות הפנימיות שלו אותן קיבל ברחם אמו. התכונות שלך, מקום הגידול שלך, האנשים המקיפים אותך כל חייך, כולם מכווונים אותך למצוא יעוד, משמעות וסיפוק. איני מדבר כמובן על ייעודים חומריים וסיפוקים גופניים, אלא על כאלה שיקנו לך חיי נצח, כאלה שישארו גם אחרי שהגוף ישוב אל האדמה. ישארו בזכרון של אוהבייך, בגנים של ילדייך, והלאה אל האין סוף, גם כאשר שמנו יישכח.

קראנו את קהלת בשבת חול המועד. ספרם של המיואשים המחפשים לשווא אחרי משמעות, הספר שהוא אנטי תיזה לכל התנ"ך. ייתכן שכלל לא קראת את הספר ולא עקבת אחרי הקריאה בבית הכנסת מרוב חוסר עניין, אולם לקהלת יש שני פתרונות מוצלחים לבעיה הקיומית הזו. הפתרון האחד הוא לירא את האלקים בלי לשאול שאלות, משום שזו הדרך היחידה למצוא משמעות. הפתרון הזה יכול לתת מענה לרבים, אולם לא לך. בשבילך יש עוד פתרון שמביא קהלת, פשוט לשחק כאילו את שמחה וחיה חיים מלאי משמעות, לשמוח בכל עמלך גם אם אינך מבינה איזו סיבה יש לשמוח. זו הדרך היחידה להימלט מן הפחדים, שלא נגיע, שניכשל, שהדרך שגויה. וכששמחים למראית עין, כשמוכנים להיות תמימים גם אם בפנים הציניות גדולה, מגלים עד מהרה  כי השמחה אמיתית הרבה יותר מן הציניות, וכשמוותרים על החיפוש אחרי המשמעות ופשוט חיים חיי משמעות וסיפוק, החיים מקבלים את תוכן העמוק שלהם.

אם את מתקשה להבין זאת, חישבי מה יקרה אם נערוך שיחות אישיות על הורייך. במה הם טובים ובמה לא, מתי העניקו חינוך רע ומתי טוב, עד כמה את כועסת עליהם וכמה אוהבת? האם עצם הדיבור לא יחליש את ההורות? האם לא נכון פשוט לחיות בתוך ההורות או בתוך זוגיות או בתוך עצמך מבלי לשאול שאלות, ועצם החוויה של עצמך תהיה תשובה למבוכותייך? עליכן ללמוד לחיות מעל השאלות, משום שחלק מהשאלות מבקשות תשובה בשכל ובמילים, אולם לשאלות הללו אין דיבורים מתאימים, רק פנימיות הלב והאמונה יכולים להתעלות מעל השאלות ולתת מענה פנימה, בנפש. זו הסיבה שהמסורת שלנו ממעטת לעסוק במחשבת ישראל, ורק הנבוכים פנו אליה. לא צריך מחשבת ישראל כאשר חיים, אלא רק כאשר נבוכים, כאשר מחפשים תירוצים, או חושבים שקשה ומחפשים הצדקות. אם את עומדת מבחוץ צריך להסביר לך, אם את בפנים, אין צורך.

יש אלקים בשמים ובארץ, נקודה באין סוף ממנה התחיל הכל בשרשרת של סיבות ותוצאות, ואליה הולך הכל בשרשרת של משמעות. ואת וחברותייך ואני וכל העולם איננו אלא גרגר אבק באין סוף, ענן כלה ורוח נושבת וחלום יעוף, וממש באותה עת אנו חוליה בשרשרת ובלעדינו לא יהיה עבר ולא יהיה עתיד. העבר נמצא הרי בזכרונם של ההווים, והעתיד בדמיונם. ואותו אלקים מוריד אל העולם חוק ומשפט ותרבות ומסורת, דרך התגלות ורוח הקודש והשראה אלהית ויצירתיות אנושיים, ואלו שומרים על צעדינו לבל נטעה בדרך, שהרי בחיפוש אחר המשמעות עלולים לטעות ולתעות. נדמה לי שלאחר שנדון בדברים שכתבתי אפשר יהיה להתחיל ולדבר על תפילה. תודיעי כשאת מוכנה. 

עד כאן. ברור לי כי במילים ספורות אי אפשר לרפא מבוכה וריקנות של דור שלם. אני מקווה שכצעירה שבאה ללמוד בבית מדרש והיא בראשית דרכה, תמצאי מתיקות ומשמעות בלימוד תורה וקיומה. אני מקווה שלא תאבדי את הציניות, אך זו תשמש אותך כמקפצה לאמונות חדשות ולתובנות מעמיקות יותר. מוזמנת להגיב ולשאול. כמובן שזו ראשית הדרך בלבד.


הרב שלמה וילק


תגובות גולשים

(*)שדות חובה