shministim_subcat - item.php
img

cat = 33

parent = 9

סרטים

מקום בגן עדן

אהד וילק

ישנם דברים שמרגע שנקבעו בהיסטוריה, מרגע שסופרו, שוב לא ניתן להתעלם מהם. לפני אלפי שנים נגלה אלוקים לאברהם וציווה עליו ללכת לדרכו; ומאז ועד היום כל יהודי, בין אם גדל על ברכי התנ"ך ובין אם לא, יציאתו מהבית תקבל גוון מסוים של אברהם היוצא מביתו אל עבר הלא נודע. כך, בכל טירון שמגיע לראשונה לבקו"ם, ולהבדיל, בכל חייל משוחרר שיוצא לטיול במזרח, אני ממשיך לראות את היהודי המקיים בעצמו את מה שנאמר לאברהם, לעזוב את ביתו על מנת לגלות את אלוקיו. התנ"ך מספר את סיפור חיינו, קובע תבניות שמרגע קביעתם אין מנוס מלקרוא את חיינו לאורם.
כך על כל צעד ושעל במציאות הישראליות העכשווית: החל מעמותות ומפלגות שבזעקותיהן מספרות מחדש את זעקתו של ירמיהו העומד על פתח שער בית ה' ותוקף את המקדש בשם המוסריות; דרך צבורים שונים הקוראים לשיבה אל הקודש ובכך מחיים מחדש את סיפורו של יחזקאל המבכה על אובדן הקדושה; וכלה במחלקות מעורבות מחילונים ודתיים בצבא המספרות בעל כרחן, במקרה הטוב את המתחים שבין יוסף ליהודה, ובמקרה הפחות טוב את המאבק של יעקב ועשיו. נאמנים עלינו בזה דברי הרמב"ן, כי מעשה אבות סימן לבנים; לא שהבנים חייבים לעשות כמו שעשו האבות, אלא שהבנים כמעט בעל כרחם ממשיכים לספר מחדש סיפור שהחל שנים רבות לפני לידתם.


מחשבות אלו ואחרות עלו בראשי בעת שצפיתי בסרטו החדש של יוסי מדמוני, 'מקום בגן עדן'. על צידו האומנותי והקולנועי של הסרט אני מניח כי רבות עוד יכתב; אך באופן מפתיע, ומאוד לא שיגרתי בקולנוע הישראלי, מבקש הסרט להעלות דווקא מחשבות על יהדות, תנ"ך, וזיקתן של אלו למציאות הישראלית העכשווית. קשה להתעלם מן הזיקה ההדוקה והמוצהרת של הסרט 'מקום בגן עדן' לאחדים מהסיפורים המכוננים שבספר בראשית ובתנ"ך, החל מסיפור המסגרת בו מזוהה במבי (אלון אבוטבול), הקצין החילוני ואיש ארץ ישראל הישנה, עם דמותו המקראית של עשיו; דרך מפגש כמעט מקרי עם גלגולה המודרני של אהבת יעקב לרחל; וכלה בדוד המלך שהחל את חייו כגיבור מערכות ישראל וסיימם כלוא בארמונו עם סוכנת הדואגת לשלומו.


מדמוני לא טוען שמדובר באותו סיפור, דמותו של עשיו המוכר את בכורתו לאחיו יעקב אינה כדמותו של במבי, גיבור ישראל החילוני, המוכר את מקומו בגן עדן לטבח הדתי המביט לעברו בהערצה. לא, אין כאן פירוש מדרשי למאבק יעקב בעשיו, אלא בקשה לקרוא את שמתרחש כאן אצלנו כסיפור מחדש של דברים שכבר קרו, של סיפורי התנ"ך מהם אנו נוטים להתעלם. מה שההורים עושים קובע דפוסים; ומדפוס משפחתי, לאומי, דתי, ואף חילוני, קשה מאוד לברוח. ואם בעבר עשיו לחם ביעקב והורחק להר אדום, אם פעם 'אנחנו' ניצחנו, הרי שכאשר הסיפור מסופר מחדש, הוא כבר קורה בתוך בני יעקב, כאן אצלנו, בין חלקים שונים בעם, ללא מנצחים ומפסידים.


מדוע כל כך חשוב להפנים כי 'מעשה אבות סימן לבנים'? לשם מה רוצה מדמוני להחזיר ולהחדיר את התנ"ך חזרה אל ישראל של 2014? קודם כל, מפני שהוא שם. נמאס להתעלם. אך מעבר לכך, עלינו להפנים כי כשם שמעשיהם של הקדמונים יצרו דפוסים, כך מעשינו שלנו יוצרים דפוסים הכובלים את ילדינו. האבות צריכים את הבנים והבנות שימשיכו את דרכם, ואלו משלמים את המחיר, לטוב ולמוטב. מדמוני מצליח להשלים את התמונה באופן מרתק ומאתגר, אך לשם כך תצטרכו לצפות בסרט העולה למסכי הקולנוע בימים אלו.


והערה לסיום. זה מכבר צועד הקולנוע הישראלי באיטיות אך בבטחה, ואוזר את האומץ לגעת ולעסוק ביהדות. סרטים כמו אושפיזין קירבו לחיינו את סיפורם של חוזרים בתשובה; 'למלא את החלל' ו'שטיסל' החדירו את המצלמה אל מעמקי המשפחתיות החרדית; ו'סרוגים', שהסעיר רבים אך עלה בידו במידה לא מבוטלת להציג הרבה מהחן שבחיים הדתיים. עתה מעמיק ומרחיב יוסי מדמוני את המהלך וקושר את ספר הספרים, זה ששנים רבות מידי נשכח ונזנח, אל תוך חיינו בצורה מעוררת השראה ומרגשת. אולי תהיה זו סנונית ראשונה וחשובה לפריצתו של התנ"ך אל השיח התרבותי והרוחני במדינת ישראל.

תגובות גולשים

(*)שדות חובה

1 comment

  • 1.
    posted by JudithWep |  04/03/17

    wh0cd957560 cheap cialis