דף הבית>שמיניסטים>תרבות>סרטים>פילומנה - חדש ימינו כקדם
shministim_subcat - item.php
img

cat = 33

parent = 9

סרטים

פילומנה - חדש ימינו כקדם

הרב שלמה וילק

פאולוס, מייסד הכנסיה הנוצרית, הפך את האמונה לאלהים לעניין שברוח ולא עניין שבבשר. את החטא הוא ביטל בשתי תואנות מרכזיות, האחת היא כי עצם ההכרזה על מעשה כחטא יוצרת תודעת חטא, והשני כי עולם המעשה כלל לא חשוב, והכל תלוי באמונת הלב. היהדות הפכה בעיניהם להיות דת מנודה, חומרית, מגשימה, תאבת בצע, מציאותית מידי. האוונגליונים ידעו להמליץ על הגשת הלחי השניה לאויב, אולם הנצרות מעולם הרי לא התכוונה להמליץ המלצות מעשיות, ולכן אף נוצרי לא הגיש מעולם את הלחי השניה. לנו לא הייתה ברירה.


עם ביטול החטא ביטלה הכנסיה הפאולינית גם את התשובה. אם ההלכה היהודית לימדה על חטא ותשובה, הנצרות ביטלה את שניהם. הוידוי הקתולי והמחילה הבאה בעקבותיו אינם תשובה אלא מחילה הניתנת ע"י שיחה בין החוטא ונציג האל, וניתנת בחסד. היהודי השב מחטאו פותח בתהליך שהוידוי הוא ראשיתו, תהליך תיקון המוחק גם את יסורי המצפון ומאפשר תיקון והעצמה. הנצרות יצרה וידוי שאין אחריו מעשי תיקון, אלא חרטה בלבד. החרטה משאירה את הכאב ללא תיקון, והעונש הנדרש, שכיום הוא סימלי ובעבר עשוי היה להיות נורא, הופך את הכנסיה לשבט האל, ואת העונש לתיקון היחיד.


ביום בהיר אחד הפכה הנצרות מדת נרדפת וקטנה לדתה של מחצית האימפריה הרומית. על שחיתות הכנסיה מאז אין צורך לדבר, אך הדרמה הגדולה ביותר הייתה חטא היהירות שפשה בכנסיה החזקה והשבעה, למרות שהגאווה היא אחד משבעת חטאי המוות בנצרות. והיהירות, יחד עם הזכות להיות נציגי האל עלי אדמות, הביאו לאסונות הגדולים ביותר בהיסטוריה, לכלל ולפרט. כלומר, עד שבאו המוסלמים כיום, עם יהירות דומה.


פילומינה הוא סרט קטן על סיפור אישי מאוד. לא סיפור של כותרות גדולות, רק עוול קטן, שולי לעומת מה שנעשה לנו למשל ע"י אותה כנסיה קתולית. השחקנית ג'ודי דנץ' מגלמת את פילומנה לי, שבנה נלקח ממנה ע"י נשות מנזר אליו נזרקה ע"י אביה בגלל הריון של חטא בשרים. פילומנה מקבלת את העונש אותו הטילה עליה הכנסיה הקתולית, אולם לאחר חמישים שנה היא מבקשת למצוא את הבן האבוד. עיתונאי ממורמר וחסר אמונה ואופי נחלץ לעזרתה ושניהם יוצאים למסע. מסעות קולנועיים משנים בני אדם, אולם בסרט פילומנה איש לא משתנה. פילומנה נשארת אירית-קתולית תמימה ומלאת חסד, העיתונאי נשאר ממורמר ולא מאמין, המנזר ממשיך להיות קר לב ומעניש. גם הצופה נותר במקום שהיה למן הרגע הראשון, מוקסם מג'ודי דנץ' הנפלאה, שונא את הקתולים (סרט בריטי-אמריקאי וצרפתי ע"י במאי יהודי), ומופתע רק לרגע אחד סוחט דמעות.


ובכל זאת זהו סיפור על מסע של אישה אחת שהזכיר לי את מסעו של האפיפיור הנוכחי, פרנציסקוס. מסע של אישה קתולית שלא נואשה מן האלהים ומנציגיו, המאמינה בטוב ומקבלת את גורלה. אישה שלא נואשה מן הכנסיה ויודעת לסלוח ולא לשנוא. כזו המגישה את הלחי השניה למרות הכאב. אבל יותר מכל זהו נסיון של הבמאי היהודי סטיבן פררס להציג בפנינו את העולם החדש. שתי משפחות בלבד אינן משפחות מדוכאות או כעוסות, פילומנה האם החד הורית ובנה, והבן עצמו ואהובו ההומוסקסואל. פרירס מעמיד בפנינו מראה המשקפת את מצבה של המשפחה הישנה – בה האהבה היא סירוס ובריחה, ואת המשפחה החדשה בה האהבה היא בחירה והעצמה. ממשלו הרפובליקני של הנשיא רייגן, זה המסרב להכיר בהומוסקסואליות ולמצוא תרופה לאיידס בגגל ערכי משפחה, מעסיק עוזר משפטי בכיר ומקורב לנשיא, שהוא הומוסקסואל מאושר החי בארון בכאב על כך שנשיאו לא יכול לקבלו כמו שהוא. אותם הרפובליקנים המדברים בשבח המשפחה המסורתית ובהעצמתה, הם אלה המסרסים את האהבה.


ברגע מסוים אפשר להבחין בחטף בקופסת אתרוג ועליה הפס' 'ולקחת לכם פרי עץ הדר' על שולחנו של האהוב ההומוסקסואל. פרירס היהודי אינו מבקר רק את הכנסיה הקתולית אלא את ההתחסדות הדתית והחברתית כולה. הוא מערער על האכזריות שיש בדתות המתיימרות לגלות חסד, ומראה כיצד החסד והערכים מתגלים דווקא אצל אלה שיצאו מתלם הדתות, והם מחליפי הדת הממוסדת. פעם היה אחד, אברהם העברי, שיסד אומה ודת שהיו האוונגרד של אותם הזמנים. עמדנו תמיד מעבר לנהר, לא מוכנים להיכנע לפשוט ולמוכר, עד העת החדשה, כשלפתע הפכה היהדות לאוסף של קלישאות ישנות וחסרות רוח. פרירס מראה לנו כיצד מתייחסים הממסדים החברתיים והדתיים לאהבה שבין בני זוג אל מול הממסדיות שלהם – מסירת ילדים לאימוץ, עיגון אישה שאינה רוצה בנישואין, חוסר יכולת לקבל אהבה שאינה ממסדית. פרירס קורא תיגר כנגד הממסד הדתי העולמי, הוא דורש בחינה מחדש של ערכי היסוד, אך לא ע"י נטישת האלקים אלא ע"י חזרה אל התמימות ואל המילים שאמרנו פעם, לפני שהכח השחית. פרירס משאיר את הגיבורה שלו, החד הורית, קתולית גאה, ואת ההומוסקסואל יהודי כשר שבביתו אתרוג. פרירס לא נלחם באלקים, גם לא בדתות, הוא נלחם בממסד הדתי, בהתאבנות הרוחנית והמוסרית. עולם ללא אלקים מצמיח ציניות ויאוש, אולם העולם של נציגי האלקים מציע אכזריות ואטימות לב. פרירס מבקש לחזור אל מקורות הדתות, אל הימים בהם הייתה ענווה והיה חסד.


איני מזדהה עם האלטרנטיבה שפרירס לכאורה מציג, כאילו בא הסוף למשפחה הקלאסית ורק המשפחה החדשה היא התקווה של האנושות. אולם, אני מזדהה לחלוטין עם הקריאה שלו לחמלה. פרירס לא בהכרח מציע רק משפחה חד הורית או הומוסקסואלית, הוא מציע שנקבל את המשפחה החדשה ובזה תתחדש גם המשפחה הקלאסית, הטבעית. התחדשות אינה בהכרח נטישה, אלא רענון נקודת המבט, חשיבה מחדש ובנין של כלי המשפחה השבור. אם נדע לחדש את האהבה שבזוגיות או בהורות, במקום להתעקש רק על המסגרות שבנינו סביבם, נציל את המשפחה עצמה.

תגובות גולשים

(*)שדות חובה

2 comments

  • 1. http://wedding.bigrigg.us/guestbook/index.php
    posted by latest iphone games ipa |  27/10/14

    I don't even know the way I finished up right here,
    however I assumed this put up was once good. I don't recognise who you're however certainly you are going to a well-known blogger in case you aren't already.
    Cheers!


  • 2.
    posted by Phyllissuift |  23/02/17

    wh0cd588092 antabuse buy furosemide